לפני שיצאתי מהבית החדרתי את הפלאג. הגדול סירב להכנס, אז הסתפקתי בבינוני. מעניין מה היקרן שלי היה חושב לו יכל לראות מה אני מסתיר מתחת לבגדים. נעים לי ככה להסתובב, עם ההרגשה המלאה הזאת מאחורה והבד הנעים שעוטף את הזין שלי. סופר זריז, בתקווה שלא שכחתי משהו (זה הרי ברור ששכחתי) וחזרתי הביתה.
בית ריק... אז לפני הספונז'ה ואפילו לפני הקפה של הבוקר, הייתי חייב להתרוקן, לפרוק קצת תשוקה. המחשבות הרגילות, להיות לרגליה, לשירותה, כנוע ומושפל, לראות אותה נדפקת ע"י גבר אחר העמידו לי את הזין אבל היום רציתי לגמור על גבר שמזיין אותי בעמידה.
התחתונים ירדו אך נשארו בכפות הרגליים, סוג של "אזיקים" והפלאג הבינוני הוחלף בגדול, שעכשיו נכנס בקלות. אני אוהב את ההרגשה הזאת שאני מתרחב ומתמלא ככה. רציתי לגמור לאט, לא להתפוצץ תוך שניה. היה לי קשה, אבל הצלחתי להגיע לקצה ולעצור.
חשבתי שאני אספר לה בערב שאוננתי ללא רשות. היא תמיד מסכימה ולא כועסת, גם כשאני כזה חלש. אני רוצה שהיא תשאל על מה אוננתי ואני אספר לה כמה זה מגרה אותי לדמיין אותה מזדיינת וכמה אני צריך שהיא תהייה קצת יותר המלכה שלי ושגם פינטזתי על גבר שמזיין אותי חזק. כגודל החרמנות, כך גודל הפחד הבלתי נשלט שלי מאינטימיות עם גבר, עם אישה אחרת.
ירדתי על הברכיים מול המראה. הסתכלתי על עצמי מאונן, הסתכלתי על עצמי נאנח בשקט. רציתי שהיא תראה אותי ככה, רציתי שהיא תראה אותי כזה עלוב וכלוב ושזה יחרמן אותה כלכך שהיא לא תתאפק ותרכב לי על הפנים עד שתשפריץ.
רציתי לגמור לה ביד ולבקש רשות ללקק אותה אח"כ. מתחשק לי טעם של זרע בפה, מתחשק את הטעם שלה בפה. הנפילה שאחרי הגמירה ניפצה את הבועה שהייתי בה, אני שונא את רגשות האשם אחרי הגמירה, את הריקנות המקוללת הזאת.
שבת שלום, לכם ולכן, קוראיי האהובים, האהובות. שבת של אחרי החג, שבת של משפחה, של אהבה, של אוכל טוב, של זימה. תהיו אנשים טובים, תשמרו על עצמכם ועל היקרים לכם
