אני מתעורר קצת לפני השעור והזין שלי קשה אבל ממש קשה. אחרי ארבעה ימי בוקסר (בכל זאת, יום כיפור, ושישי-שבת של בניית סוכה ומפגש משפחתי) ושישה ימי התנזרות, זה כנראה מובן. אני לא יכול להתאפק ומלטף את הזין שלי מבעד לתחרה הכחולה. אני מחזיק את עצמי לא לגנוח ולהתפתל יותר מדי, שהיא לא תתעורר. אני קרוב, ממש קרוב, אבל לא מרשה לעצמי.
היא מתעוררת עם חיוך על הפנים, נשיקה, חיבוק. אני מניח את היד שלה על הזין שלי. "אתה כלכך קשה, דילדו", היא לוחשת. "לא גמרתי מאז..." אני לוחש לה, היא מופתעת ומרוצה בו זמנית. "אז הדילדו שלי חייב לגמור עכשיו". אני משפשף את הזין ומספר לה כמה אני צריך אותה, כמה אני צריך את הכניעות וההתמסרות הזאת והיא מתנצלת שלא יצא לנו בימים האחרונים לתת ביטוי לתשוקות שלנו.
פתאום אני מפסיק ומנתק מגע עם הזין שלי שכבר נוטף ומרטיב את התחתונים. אני מתכנס לתוך עצמי ולא מסוגל להמשיך. "מה קרה, דילדו?", היא שואלת ומוסיפה "הדילדו הכנוע שלי, צריך לגמור עכשיו כי ביקשתי". אני לא יודע מה להגיד ומחבק אותה. "נכון שאתה מיוחם עליי?", היא שואלת. ואני עונה מיד "כן" ואז מוסיף "אני מיוחם עליך כל הזמן, אני רוצה אותך, צריך אותך, צריך להיות שלך, כנוע, מושפל, סוטה".
"אני אוהבת אותך, דילדו, אוהבת שאתה כנוע וסוטה, אוהבת שאתה מיוחם עליי ורוצה לשרת אותי ואני רוצה אותך כל הזמן, רוצה אותך סוטה מתמיד, עכשיו כדי שתגמור בשבילי ומהר", היא אומרת ואני מתעורר לחיים. הזין שלי מזדקר ואני משפשף אותו. היא מביטה בי ואני רוצה את זה בעיניים שלה, בחיוך שלה, את האהבה הבלתי נגמרת הזאת, את התשוקה.
אני מתחיל לרעוד כולי ואז מתפוצץ בתוך התחתונים. זרע חם וסמיך מכסה אותי. אני ממשיך לרעוד מעוצמת האורגזמה גם אחרי שסיימתי לפרוק. היא מחבקת אותי ואני מרגיש כלכך אהוב ומוגן. אין בכי הפעם רק שחרור כלכך עוצמתי