אני גרוע בלהביע רגשות בדרכים ה"רגילות", אני כלכך גרוע בקניית מתנות, במחוות רומנטיות כאלה כמו בסרטים. אני אלוף במחוות קטנות, כמו להכין קפה, לבשל, לבחור לה ירקות ופירות בשוק...
אולי זאת הסיבה שאני נמשך למחוזות ההתמסרות והכניעה?! ההתמסרות היא שלב גבוה יותר מסקס, בלהראות אהבה. לענג אותה, בלי מחשבה על העונג שלי, זאת הדרך הכי מדהימה, בלהוכיח לה את העוצמות של האהבה שלי.
אני גבר רגיש במיוחד, גבר מחוספס כזה, כלפי חוץ, אבל בפנים מאוד רגיש ועדין ברמה כמעט נשית אבל בסוף הכל מתנקז לאהבה ולתשוקה שלי אליה. היא מקור האנרגיה והחיים שלי. לפניה, הייתי בעיקר בצד האפל של הנשמה, שקוע באיזה עצב ותחושת אכזבה. היא סוג של מצפן שמראה לי את הדרך הנכונה, כוכב שמאיר לי העולם.
היא חומת ההגנה הכי טובה שיש, היא הדבק שמחבר את כל השברים שמרכיבים אותי. היא הרבה יותר מאישתי. היא החברה הכי טובה שלי. היא חלק ממני, 16/43 ליתר דיוק, אבל בפועל היא הרבה מעבר לזה. קשה לי להיזכר איך הייתי לפני שהכרנו. היא הבית שלי... בעצם, היא הרבה יותר מבית.
