חושך בחוץ ואני ער, אבל עייף. הולך להשתין כמו איזה שיכור וחוזר למיטה, מקשיב לקולות שבבית ומבחוץ, מקשיב והיד מונחת בין הרגליים. אני רפוי ונטול אנרגיות, אבל המגע נעים ואני מתחיל להעלות בראש שיחה. על הצורך שלי, על החוסרים שלי, על הרצונות שלי, הפחדים. רציתי להסביר לה כמה אני צריך אותה, היא לא באמת מבינה, היא זאת שצריכה אותי, שישמור עליה, שיעודד אותה, שיאהב אותה... זה לא נתפס בעיניה שהגבר החזק הזה שלה, צריך להיות בדיוק הפוך, חלש, כנוע, מתמסר, מושפל.
בשיחה בראש שלי, אני מספר לה שכל מה שהיא צריכה זה מדי פעם לבקש שאהייה שלה, לא רק בעלה האוהב, החבר הכי טוב, זה שיודע להכין לה את הקפה כמו שהיא הכי אוהבת, אלא המשרת שלה, צעצוע המין שלה... זה צעד אחד מעבר לאהבה האדירה שבוערת בי בשבילה, צעד אחד קטן.
תבקשי שאמרח לך קרם גוף, אחרי המקלחת, תבקשי שאגע בך עד שתגמרי ואז נשיקה ותלכי לישון, כי לפעמים אני צריך להישאר מיוחם ומורעב אליך. תבקשי שארד על הברכיים ואלקק אותך, תבקשי שאראה לך כמה אני אוהב את התחת הגדול שלך, תבקשי לראות את העיניים המבריקות שלי כשאני על הברכיים מאונן מולך, כי את האישה היפה בעולם, האישה שלי, את פעימות הלב שלי.
הזין שלי קשה ואני מנתק מגע כדי לא להגיע לנקודת האל חזור... אני לא רוצה לגמור, למרות שזה קרוב ממה שאני מסוגל להרגיש, אני מתגעגע לחרמנות הזאת שמציפה לי את המוח, אני מתגעגע אליה, אל הגבר שמסתתר בתוכי, זה שאוהב להרגיש קצת פחת גבר, שאוהב להרגיש קצת נשי, שאוהב לתת את כל הנשמה והגוף שלו ללא גבולות, זה שההתמסרות היא האוויר לנשימה שלו. זה שחושב עליך גומרת לו על הפנים, זה שחושב עליך עם גבר אחר, זה שחושב על גבר אחר ומפחד מזה כמו מאש.
האצבע על הכיפה הנפוחה של הזין שלי והביצים מרגישות כבדות. אני מקשיב לה נושמת וזה מחזיר אותי למציאות, זה רגע קטן של אושר גדול. אני נזכר בכל מה שעברנו, ופתאום הכוס כלכך מלאה, עוד מעט תעלה על גדותיה. עצמתי עיניים ונזכרתי ברגעים קטנים אחרים, כאלה שלפעמים נראים לי כאילו יצאו מסיפור בבלוג באתר זימה ולא חיים אמיתיים, אבל זה אמיתי, זה שלנו וזה מדהים... "שיפור מתמיד", קופץ לי לראש, סעיף 10.3 בתקן... "הארגון ישפר בהתמדה את ההתאמה, ההלימות והאפקטיביות של מערכת ניהול האיכות"...
