נאמנות ותשוקה

העצב שלה הוא חלק בלתי נפרד ממנה

הוא היה שם הרבה לפניי

והוא נשאר יחד איתי

לפעמים לעצב שלה אין סיבה

הוא פשוט מרים את הראש ומשתלט

זאת נקודת השבר שלי

הנקודה שבה אני מאבד את האיזון 

והכל מתהפך

כי אצלי בראש

הכל באשמתי

אני לא מספיק טוב

כל הרפרטואר המפואר של חוסר הביטחון שלי

אני רק מחכה שהיא תגיד

אבל היא לא אומרת כלום

ואני נלחץ

ורק רוצה לשמוע את המילים שיהפכו את עולמינו

אבל הן לא מגיעות

רק הדמעות זולגות 

ואני לא יודע מה להגיד

ומה לעשות

כדי להציל את המצב

אז אני רק מחבק

והיא שוקעת לחיבוק

ואחרי כמה דקות

או שעה

לא יודע

תסתכל עליי

תנגב את הדמעות

ותגיד

"עכשיו הכל יותר טוב"