נאמנות ותשוקה

הגיע הזמן לפנות מקום, זה היה צריך לקרות לפני שנים, כשהבנתי שזה כבר לא יקרה, למרות שמאוד רציתי, האמנתי, קיוותי, התפללתי, אבל לשווא. השנים עברנו, נולדו הילדים, עברנו איזור חיוג ותמיד חשבתי שמתישהו זה יקרה, כנגד כל הסיכויים, אבל החלום, תמיד, חזר למגירה. אז סופסוף, היה לי את האומץ ואת הכוחות לפנות מקום בארון, מדף שלם (והיד עוד נטויה) ועוד כמה קרטונים שלא נפתחו מאז שעברנו דירה. פיניתי מקום פיזי, אבל בלב שלי, נשאר חלל ריק. איך מפנים חלל ריק?!, שואל בשביל חבר... דרך אגב, זאת לא דמעה, סתם נכנס לי משהו לעין...