הקהל של אביב גדג', הוא קהל נאמן, כזה שנודד אחריו לכל מקום בארץ, כזה שלוקח את השירים שלו, קרוב ללב, יש יגידו כת... אז כת הגדג', התלבשה יפה ונדדה אתמול בערב, מהבארבי מלא העשן, אל בית האופרה. מה הקטע של אמנים, להופיע עם תזמורת, כאילו נגמרו הרעיונות?! האמת שזה אחלה רעיון ואם להיות כנה, אז הרבה מהשירים של אביב נכתבו לתזמורת שתתן את העטיפה לכל הדרמה והרגש של המילים והגיטרות המנסרות ותעצים את החוויה ותעיף אותך למעבר לאטמוספרה.
מדהים אותי לראות, את ההתפתות של אמן ואיך היצירה שלו פורחת אחרי שנים כה רבות. ועוד יותר מדהים, איך שיר, שנכתב בגיל 16, עדיין רלוונטי ונותן את הבוקס בבטן כל פעם מחדש.
אביב גדג' הוא אמן דגול, אולי הגדול בדורינו. מעבר למוזיקה, למילים, מדובר באדם צנוע, קשוב לקהל שלו, כזה בורח מאור הזרקורים ולא מוריד יד או רגל, כדי לקבל כתבת שער בעיתון או לכבד במדורי הרכילות. אם בצעירותי, פורטיסחרוף וערן צור היו האלילים שלי, אז גדג' עבר אותם ממזמן... אין לי מושג, כמה הופעות שלו ראיתי במהלך השנים, מספר דו-ספרתי באיזור מספר שנותיי, ותמיד, כל הופעה מסתיימת עם טעם של עוד, עם תחושה של קטרזיס. הופעה של גדג', תמיד מרגישה לי כמו התפילה הכי כנה ועמוקה שקיימת, סוג של הטהרות הנפש ופריקת כל "מטען חורג" שאני לוקח איתי לכל מקום, יש יגידו שזה הסשן המושלם... אז עכשיו נותר להתמודד עם נפילת המתח ולהעביר את היום הזה, עד שיגיע מחר ואפשר יהיה לסיים את השבוע ואת השנה הזאת.