אני רואה אותה, בשעת הצהריים, כשאני מחכה לאסוף את הילדים מביה"ס. היא אישה שקשה להתעלם מהנוכחות שלה. גבוהה ממני באיזה שני ראשים, רעמת שיער מרשימה לכל הדעות, היא נראת אחרת מהנוף המקומי, שונה מהאמהות שיוצאות מהבית בפיג'מה, למשל... אני מסתכל עליה, כמו שאני מסתכל סביב.. כמו איזה תצפיתן שמשקיף על המציאות, אבל אי אפשר להתעלם מהנוכחות שלה. הרגליים הארוכות שלה שמסתיימות בנעלי עקב או במגפיים שמעוררים מחשבות, התחת הגדול שלה תמיד עטוף בג'ינס צמוד שמבליט אותו בצורה מושלמת, שדיים כבדים, זקורים... לראותם בלבד, ממש כמו נרות חנוכה. מעניין אם היא כאן, מעניין מאיזה צד...
היא עוברת וכולם ברכילות השכונתית ורק אני מביט בה, בגנבה. השדים שעל הכתפיים, עובדים שעות נוספות... אם הייתי עומד מולה, במקרה הטוב, הפנים שלי היו בגובה השדיים שלה ואם כל החיבה שלי לשדיים, הייתי מעדיף להיות בין הישבנים שלה, חופן, מפסק ומלקק בתאווה. אני לא בטוח שאני צריך לכתוב את המילים האלה. עכשיו בחזרה למציאות, הילדים יוצאים ואנחנו כבר בדרך הביתה, ארוחת הצהריים כבר מוכנה, רק צריך להגיש...
