שש וחצי על השעון והיא כבר פותחת את הדלת ויוצאת לדרכה. נעשה לי ריק בלב. מוזר שהיא לא כאן, אחרי כמעט שבועיים שאנחנו כולנו ביחד בבית, בלי יותר מדי יציאות.
יום ראשון בקורס ששלחו אותה מהעבודה, שלושה חודשים בערך, בלי זמן זוגי בשישי (אבל רק לא מזמן, אני נעדרתי שלוש שנים מהדייט של שישי בבוקר, אז מה שלושה חודשים?! קטן עלינו...) אז הכנתי לה כריכים במגשית ורודה, גם קפה לדרך ובקבוק מים. שתקח ממשהו ממני בזמן שהיא תראה לכולם, כמה שהיא מדהימה.
היא תחזור אחה"צ, הילדים יחכו לה עם התעודות שלהם ואולי ישנו אצל סבא וסבתא ואולי יהיו לנו כוחות להתלבש יפה ולהזדיין כמו שני רווקים.
הרבה זמן, לא התרגשתי ככה, מתחשק לי להתלבש יפה בשבילה, חזיה, תחתונים, גרביונים, פלאג. מתחשק לי להרגיש אותה דרך הכל החושים, מתחשק לי להתמסר יותר מהרגיל, הרבה יותר מהרגיל...
אז בתקווה שסופ"ש הזה יראה אחרת מכל הפעמים האחרונות שהיינו רק שנינו (נטפליקס, שחיתות קולינרית ושינה)... מתחשקת לי זימה זימתית כזאת טובה... תחזיקו אצבעות
לבינתיים, כמו כל יום שישי, תזמרו על עצמכם ועל היקרים לליבכם. תמלאו את הבית שלכם במלא חום ואהבה, בריחות טובים, בטעמים מנחמים ומאושרים, תעשו אהבה, תזדיינו, תהיו טובים ותאהבו בלי חשבון
