שעת בוקר מוקדמת, מאוד מוקדמת. היא נוסעת היום לעבודה וזה משאיר אותי כבר עם געגוע, עוד לפני שהיא יצאה מהבית.
היא מתלבשת בזריזות ואני מביט בה באותה הערצה כמו איזה טיפשעשרה מסונוור מאהבה רגעית, אבל אני כבר לא טיפשעשרה וזאת ממש לא אהבה רגעית, אהבה נצחית.
הזין שלי מתקשה ומחשבות של זימה מתחילות לרצות לי בראש. אם היינו בבית, הייתי מבקש רשות לאונן מולה, מהר לפני שהיא יוצאת, אבל להתאפק קצת, לא נשמע כלכך רע.
היא שמה בושם, את הבושם שאני קניתי לה וכל החדר מתמלא בריח נעים. אני זוכר שהיינו צעירים והיינו מזדיינים בלי הפסקה, היה בחדר ריח של זימה וזה כלכך מגרה.
היא כבר בדרך למשרד ואני נשאר לבד עם ריח הבושם שלה. אני מסניף אותו, באותה התלהבות, שאני מסניף אותה כשאני בין הרגליים שלה, מרוח בגמירה שלה. אני מכור אליה, אין לי מילה אחרת, מכור לאהבה שלה, מכור לגוף שלה, לתשוקה שלה, לריח ולטעם שלה, מכור לתחושת ההשפלה וההתמסרות.
לאט לאט, הריח נעלם ואני נשאר עם געגוע וזין זקור. עוד כמה ימים, נחזור לשגרה. הזקפה נעלמת גם היא והזין שלי חוזר למימדיו הדגדגניים. אני מיוחם כלכך, אבל אולי כדי לנצל את הזמן ולחזור לנמנם, עד שאצטרך לקום ולארגן את הילדים לבי"ס.