נראה שאתר הבניה לא רוצה כלכך לחזור להיות בית
עיכובים קטנים
והסבלנות עוד מעט נגמרת
בסוף זה יגמר
עוד יום, יומיים
מה אתה מתלונן? אומר הקול בראש שלי
יש מילוני אנשים ללא בית
ואתה? מתארח אצל משפחה, הכל כלול ועוד מתלונן?!
אני איש של בית
אני אוהב את הבית שלי
לא בית מפואר, בית פשוט בפריפריה
אבל הוא הפינה שלי
(כלומר של הבנק לעשרים וכמה שנים הבאות)
אני שונא בלאגן ולכלוך
וכל האבק הזה, לא מוסיף לי בריאות
אבל אני צריך את הבית שלי
את הפינה שלי
אני מתגעגע למיטה שלי
אני מתגעגע לתקליטים
אני מתגעגע לתחונים הנעימים והיפים שלי
(הבוקסרים המשעממים האלה כבר יצאו לי מכל החורים)
הימים הקרים האלה, מתאימים בשלמות לגרביונים
יש לי חולשה לנשים בגרביונים
אבל יותר מזה... לרגליים גבריות שעירות בגרביונים
אני מתגעגע לפלאג שממלא אותי
אני מתגעגע לתחושה הזאת של להיות שלה
ורק שלה
לא אבא, לא בעל, שכן, עובד של, בן שלך
מתגעגע להיות הדילדו שלה
העבד הכנוע שרק רוצה לספק
אני מתגעגע לריח שלה על הידיים שלי
מרוח על הפנים שלי
מתגעגע להסניף אותה מהזין שלי.
רק עוד קצת, אומר לי, הקול השני בראש שלי
אולי מחר הכל יסתיים
ואז חמישי-שישי, מרתון ניקיונות מסיבי
ואולי לכבוד שבת
אתר הבניה יחזור להיות בית.
אני צריך להיות שלה
כמו אוויר לנשימה
אני לא בטוח שהיא מעכלת את זה
אני מבין את זה כלכך טוב
אני הרבה דברים
טובים, גם קצת פחות
אבל אני הכי שלה
ובסוף היא תבין שזה הייעוד שלי...
