עם השנים, הפכנו לדומים יותר ויותר, אבל נותרו חילוקי דעות, כאלה שמייצרים דו שיח וכאלה שמייצרים, מפעם לפעם, מריבות על סף מלחמת עולם. אחד הנושאים שנשארו חלוקים הוא האופן שאנחנו מפרשים סקס. מבחינתה זה אקט ככל האקטים, כמו לשבת עם חברה לקפה, לקנות איזה בגד או ללכת לפסיכולוג .
מבחינתי סקס, זה מעשה האהבה העילאי שקיים, זה לא משהו שעושים בלי רגש, בלי אהבה אדירה. גם כשאני על הברכיים, מושפל, כנוע ומאונן מולה, אני עושה איתה אהבה.
לא מזמן היא אמרה לי שאני צריך למצוא לי מישהי שתתן לי את כל מה שהיא (עדיין) לא יודעת לתת וגם מישהו שיגשים לי פנטזיות ישנות. אמרתי לה שזה לא יקרה, שאני צריך רק אותה ושאני מוקיר לה תודה, מעומק הלב, על כל המאמצים שהיא עושה, כדי לקבל אותי, כמו שאני ולהעניק לי את כל מה שהיא יכולה, גם אם זה לא תמיד מה שהיא באמת רוצה וצריכה.
מעבר לזה, יש את עניין הנאמנות. אני צריך להיות נאמן לאישה שלי, לתת לה את כל כולי, להיות טוטאלי ולכן אין לי מקום בנשמה למישהי אחרת (או למישהו אחר). אני מבין שזה רק אני ויש אנשים שמצליחים לייצר הפרדה מוחלטת בין המציאות והפנטזיה, בין הרגש והסקס, בין אהבה לזימה. אני לא כזה, אני צריך את האהבה והרגש כדי לייצר תשוקה.
