היי שם לפני שנים רבות. הייתי רווק והייתי צריך חופשה לנשמה, אז טסתי לברלין. היתה לי רשימה בלתי נגמרת של גלריות ומוזיאונים. בפינת הרחובות Oranienburgerstrasse ו Tucholskystrasse עמד בניין הדואר הראשי הנטוש. הקומה הראשונה היתה גלריה מרשימה ושאר הקומות, נראו כמו אחרי פיגוע. זאת היתה שעת לפנות ערב, הגלריה עוד מעט נסגרה ויצאתי לרחוב הסואן. היא עמדה שם ממש בפינת הרחובות, ליד כניסה למסעדה. היא פנתה אליי בגרמנית, בהתחלה חשבתי שהיא המארחת של המסעדה אבל הייתי שקוע כלכך בתחנה הבאה שלי, שפשוט המשכתי בדרכי. מאוחר יותר חזרתי לאותה נקודה, כבר היה חשוך ורציתי לחזור לחדר שלי במלון. מרחוק ראיתי כתם אדום מבריק וככל שהתקרבתי קלטתי אותה, עומדת באותו מקום, שמלת לטקס אדומה שלא משאירה שום ספק, גרביונים שחורים ונעלי עקב שחורות. היא התקרבה אליי ודיברה בגרמנית, היא היתה גבוהה ממני באיזה שני ראשים. המשכתי בדרכי וסובבתי את מבטי פעם אחר פעם. במלון אוננתי עליה, למחרת חזרתי לאותה נקודה והיא היתה שם, בשמלה שחורה הפעם... עברתי את הרחוב מצד לצד, פעם אחר פעם, עד שנגמרו לי הכוחות. למחרת פגשתי חבר מקומי ולא רחוק משם, "קפצה" עלינו מישהי כמותה. "תזהר הן לא כלכך תמימות", הוא אמר לי ואני לא שאלתי שאלות מיותרות. שנתיים אח"כ עברתי שם שוב, היא כבר לא היתה שם, אבל הזיכרון נשאר.
לפני שנתיים. 8 במאי 2022 בשעה 3:23