היא יוצאת לעבודה, מאוד מוקדם, כדי להימנע מפקקים. היא שונאת להעיר אותי, אבל אני לא מפסיק לבקש. זה תמיד מרגש אותי לראות אותה בשניה שאני מתעורר, גם אם זה לשניה, גם אם אני עדיין מטושטש מהשינה. חרדת הנטישה, תמיד מתעוררת, כשאני מתעורר במיטה ריקה..
יש לי עכשיו קצת זמן, עד שצריך לקום, להעיר את הילדים, להכין להם אוכל לבי"ס. זה כבר ריטואל קבוע, ריטואל שקשה לי לותר עליו. אז במקום להמשיך לישון אני שוכב ונותן למחשבות של זימה להשתולל ולעורר לי את הגוף והנשמה.
זה מצב נדיר של חצי ערות, חוסר במעצורים ויצרים בוערים, שילוב מנצח בשבילי, קרקע פוריה לכתיבה, לפנטזיות שטופות זימה. אילו רגעים כלכך נעימים, כאלה שאי אפשר לשחזר באמצע היום.
היד שלי בין הרגלים, מלטפת מבעד לתחתון עדין ונעים, שעוד מעט כבר יוכתם בטיפות של תשוקה. התגעגעתי למגע הזה, הוא כלכך היה חסר לי, כלכך משמעותי בשבילי, זה אולי מה שמפעיל את הנביעה הפנימית שלי, את התשוקה שעצורה בי, מאז ומתמיד.
אני אוהב את הזקפה החזקה מבעד לבד הנעים, אוהב את תחושת העירנות הזאת, אוהב להרגיש כלכך סקסי, כלכך מגורה, אבל עדיין בשליטה, כי אני רוצה עוד. אני אוהב את הרגע שצריך לעצור הכל ולהכנס לתפקיד האבא, לנצור את כל החרמנות הזאת ולתת לה להמשיך לבעבע בתוכי.
עוד מעט הילדים כבר ילכו לבי"ס ויהיו לי כמה דקות של לבד, עם הפנטזיות המטונפות שלי. אני בטח ארד על הברכיים מול המראה ואשחרר את הרסן מהפנטזיות או שאשכב על הגב ואלטף את עצמי, עד שאגמור בתחתונים. הייתי רוצה שהיא תראה אותי, יותר, בדיוק ככה, מיוחם, חסר פחד, חסר בושה, חסר מעצורים, סקסי...