נאמנות ותשוקה

משפט אחד שלה פירק לי את הנשמה. היא צודקת, אני דוחה דברים שאני לא אוהב לעשות, אבל הפעם זה נכנס עמוק יותר ונגע בנקודה כואבת. כעסתי, אז יצאתי למרפסת, סגרתי את הדלת וצבעתי שכבה נוספת על הדק המקולל. כביכול, הייתי אמור להנות מהמצב, הרגשתי למטה, מושפל, כנוע, על הברכיים... אבל לא היה לי כיף בכלל. 

היא סיימה לקפל כביסה ובאה להציץ מה אני עושה. היא החמיאה שוב והודתה מעומק ליבה על מלא דברים שאני עושה "בשבילה". זה לא כלכך שכנע אותי אבל זה ידוע, שאני ממש גרוע בלקבל מחמאות.

למרות הכל, לא הצלחתי לשחרר את הכעס, כל מה שהייתי צריך, זה שלפני שנרדם, היא תזמין אותי אל בין רגליך ותתני לי ללקק אותה או שתגיד שמגיע לי לגמור על הברכיים מולה, אבל זה לא קרה, אז לפני שהילדים מתעוררים, אני אלך לאונן ואחשוב על זה, אולי זה ישחרר את הכעס.