נאמנות ותשוקה

את ת' פגשתי ברחוב מטונף בתל אביב. היא היתה עסוקה בקריאת ספר ואני עברתי שם, ממש במקרה. צילמתי אותה, בלי שתשים לב. אהבתי את התמונה הזאת. היא היתה מושלמת מבחינת קומפוזיציה וצבעוניות. שנה אח"כ הגורל הפגיש אותנו, כלומר חברה של חברה של חבר שמכירה אותה, הפגישה אותנו.

היא היתה מגניבה כזאת, היה לה קול מלטף כזה, יכולתי להקשיב לה שעות, היה לה טעם משובח במוזיקה, זה הספיק לי כדי להתאהב בה, עוד לפני שנפגשנו. "הגורל הפגיש אותנו, זה קורה פעם בחיים, אז זה חייב להיות אמיתי", ניסיתי לשכנע את עצמי ואולי גם אותה, אבל כנראה שהבהלתי אותה ודרכנו נפרדה מהר מאוד.

מעניין מה עלה בגורלה...