בגלגול קודם, היינו חברים טובים, הכרנו וירטואלית ומצאנו מכנה משותף, רחב, למרות שהיינו במקומות שונים בחיים, פיזית ואישית. היינו נפגשים לעיתים רחוקות, כי ככה המציאות איפשרה. מפגשים קצרים, שהשאירו טעם של עוד.
יום אחד, קבענו להיפגש בכנרת. לקחתי חופש מהעבודה, הבוס שלי בזמנו, כבר התרגל, שאני צריך מדי פעם, יום חופש, כדי ללכת בעקבות האהבה. מצאנו לנו פינה שקטה, עם צל, פרשנו שמיכה ופיזרנו מטעמים. דיברנו הרבה, התנשקנו, התלטפנו וחוזר חלילה. זה היה כאילו העולם עצר וזה רק אנחנו.
לפתע ראינו איש מבוגר, יושב בצד ומסתכל עלינו, בהתחלה התעלמנו ממנו והוא המשיך להסתכל ואפילו התקרב. הוא ישב מרחק של כמה מטרים בודדים, מאיתנו. ישב, הסתכל והקשיב. רמזנו לו שילך ויתן לנו פרטיות, אבל הוא נשאר במקום, בסוף אפילו הצענו לו לאכול משהו, אבל הוא לא אמר כלום ורק הסתכל. בסוף הלכנו, כי היינו צריכים לחזור, כל אחד לחיים שלו והוא נישאר שם לשבת.