נאמנות ותשוקה

אף פעם לא הייתי בודד, תמיד הייתי מוקף חברים אבל גם תמיד הרגשתי קצת אאוסביידר. תמיד הייתי חלק מקבוצה אבל גם שונה ו"מיוחד" בדרכי.

בצעירותי הייתי קשוח כזה, מטאליסט, שיער ארוך, מכנסיים קרועות, נעלי צבא, שרשראות ומצד שני הייתי רגיש, עדין ועוד כל מיני דברים שלא מתאימים למטאליסט קשוח. גם בתקופתי כ"ארטיסט", נראתי שונה, דיברתי שונה, בדחשבתי אחרת וכמובן שבשלב מסוים זה עלה לי ביוקר.

גם כאן, אפילו שאני מרגיש מחובר ומרגיש בנוח להוציא ממני את כל הרגש והזימה, עדיין לפעמים, אני מרגיש אחר. השבוע אפילו הרגשתי אאוטסיידר בארוחת הערב, בשולחן האוכל, אצלי בבית.

לפעמים הייתי רוצה קצת ארת, יותר כמו כולם, או להצליח לצאת מאיזור הנוחות המטופש הזה, מהחממה המוגנת שלי. אני לא בטוח שזה יכול לקרות בגיל 40+ ואולי בכלל, זה לא צריך לקרות והתפקיד שלי, הוא להסתכל על העולם, קצת מהצד...