לפעמים אני מרגיש שאני מתעסק יותר מדי במחשבות על מיניות וסקס וזה בעצם רק בריחה מהתמודדות עם הדבר האמיתי. אולי בגלל הניסיון המיני המאוד מצומצם שלי, אולי בגלל שאני סתם פחדן, עצלן, מאונן מקלדת קלאסי?.
לפעמים אני מרגיש שאני מעמיס כלכך פחדים ורגשות, באקט שאמור להיות משוחרר, שזה פשוט הורס הכל. לפעמים זה מרגיש לי שככל שאני נפתח וחולק איתה את הפנטזיות והתשוקות שלי, ככה אני מרחיק אותה ממני.
אנחנו מדברים על סקס, חולקים פנטזיות אבל אז בסוף היום נמרחים על הספה, נטפליקס, נישנושים ונגמר הסיפור. יש לנו אהבה גדולה, יש גם תשוקה. היא רואה אותי אחרת ממה שאני מסוגל להבין ואני מסתכל עליה ורואה את האישה המושלמת והיא לא מצליחה להבין, למה אני חושב ככה. אולי זה מה שעוצר אותנו? חוסר היכולת לראות את עצמינו, קצת כמו שהצד השני רואה אותנו, לשחרר את התסביכים שלנו, את חוסר הביטחון ופשוט לתת לתשוקה להוביל אותנו.
חשבתי שאני אצליח לצאת מאיזור הנוחות וארשה לעצמי לחוות מיניות אחרת. רציתי לחוות אישה, רציתי לחוות גבר, היא מפרגנת, אבל אני לא מרשה לעצמי. בכל פעם שאני מגיעת לנקודה שבה צריך להפוך דיבורים ומחשבות למעשים, כאן אני נעצר, אני מת מפחד ויודע שזאת תקרת הזכוכית שלי, וזה מבעס אותי.
