"אתה מסכים לחזור אליי?" היא שואלת, רגע לפני שאני יוצא. הלב שלי מפסיק לפעום לרגע ואני מנסה להבין מאיפה זה נחת עליי. אני מתקרב אליה, מניח את הידיים שלי על הרגליים שלה. "אני רוצה לחזור אליך", אני עונה, "אני רוצה לחזור אליך, לא מסכים, רוצה, את מבינה את ההבדל?!".
"אני מבינה, אבל לא מבינה למה שתרצה", היא עונה והיא שוברת לי את הלב."אני לא מבינה, איך לא נמאס לך ממני ולמה אתה ממשיך לאהוב אותי, גם אחרי שאני מציקה לך, חופרת לך ולמה שתרצה לחזור אלי., אחרי שרבנו בבוקר", היא מנסה להסביר ואני לא מבין איך אחרי מיליון שנים ביחד, היא עדיין מרגישה ככה.
"אז מה אם רבנו בבוקר, דיברנו, הסברנו, הכל טוב. אז מה אם יש דברים שאת חושבת אחרת ממני, אני עדיין אוהב אותך ואמשיך לאהוב אותך, גם אחרי שאחזור". אני מחבק אותה, מנשק על לחי ימין, לחי שמאל, שפתיים, מלטף את הפנים שלה ויוצא... ארבע שעות וחצי אח"כ כבר חזרתי הביתה.
