נאמנות ותשוקה

לפעמים אני חושב שאני לא מספיק טוב, בלשון המעטה. אפילו גרוע, אפילו הרבה יותר גרוע מגרוע, כלום ושום דבר, למרות שזאת שטות מוחלטת ואני יודע את זה אבל ממשיך לחשוב את השטויות האלה, כאילו זה תחליף לאוויר. לפעמים נעים לי להיות למטה, נמוך למטה, עם כל הגועל נפש הזה, זה מרשה לי להיות נטול חומות ומעצורים, בדיוק בנקודה הזאת, הזימה שלי מקבלת אישור להשתולל במחשבות. פעם ניסיתי להבין למה אני כזה ואיך אפשר להימנע מזה, אבל היום, אני מקבל אותי ככה, "אתה סוטה מטונף", אני אומר לעצמי וזה מסביר את הכל, במיוחד את הטיפות שנוזלות מהזין הרפוי שלי, את הרטיבות הנעימה בין הישבנים ואת הצורך העז לכניעה מוחלטת, להתמסרות, להשפלה שתעמיד לי את הזין. "את מרשה לי לגמור?", אני שולח לה הודעה והיא מאשרת, היא תמיד מאשרת. "יש לי ישיבה עוד חמש דקות, אז תעשה את זה מהר, דילדו ותשלח לי תמונה", היא כותבת לי והזין שלי בוער. אני יורד על הברכיים, מול המראה, ומאונן, אני לא צריך חמש דקות כדי לפרוק את החרמנות ואת כל המחשבות הרעות האלה. אני שולח לה תמונה והיא עונה, "כל הכבוד, דילדו שלי, אני גאה בך". אני קורא את המילים שלה ואני גאה בעצמי, ופתאום השמיים מתבהרים והשמש מחממת את הבית והמחשבות הרעות נעלמות והמחשבות הטובות חוזרות. אח"כ, כשאני תקוע בפקק, בדרך מפה לשם, אני מזכיר לעצמי את כל הדברים הטובים שיש לי וזה ממש הרבה.