מאז שאני זוכר את עצמי היתה לי חולשה לעקבים. כילד, לא הבנתי את המשמעויות ה"מיניות" אבל אישה שנעלה נעלי עקב, נראתה לי מרשימה וסמכותית יותר ואם גרבה גרביונים שקופים ומבריקים, אז בכלל הייתי מהופנט. הרעש של העקבים היה טריגר שתמיד הדליק אותי. לפני שנים, סיפרתי לה שאני מפנטז על עקבים. היא הבטיחה, אינספור פעמים, לקנות לי ואפילו היו תכנונים שנלך ביחד ואני אמדוד בחנות, אבל גם זה לא קרה.
לפני כמה ימים היא עשתה סדר בארון שלה והשאירה ערימה של קופסאות נעליים, אותן היא ביקשה שאוריד בהזדמנות למטה. את הקופסאות פירקתי, כי אני פריק של מחזור והנעליים נשארו על הרצפה. זוג אחד משך את תשומת ליבי. הנעליים היו מבריקות והדליקו בי מחשבות.
בהתחלה חשבתי לשפשף באמצעות הנעל את הזין ולגמור בתוכה אבל אז חשבתי לעצמי שאולי אני אצליח לנעול את הנעל, למרות שהיא קטנה בכמה מידות ממני. הרגל שלי נכנסת בקושי רב, האצבעות קצת התקפלו והנעל לחצה לי את הנשמה אבל ברגע שראיתי את עצמי במראה, לא יכולתי להישאר אדיש.
