נאמנות ותשוקה

השעון המעורר מצלצל, כמו כל יום, ב 6:00, ואח"כ בתדירות של 15 דקות עד ליציאה זריזה מהשמיכה וישר למטבח, להכין כריכים לילדים ואז להעיר אותם. 

המחשבות שרצות לי בראש בזמן הזה, מהוות נתח משמעותי מאוד מהפוסטים שלי כאן. הפעם, המחשבה הראשונה שקפצה לי היתה שיש לה ערב פנוי השבוע, בזמן שאני אהייה בהופעה. 

בדמיוני, הצעתי לה לנצל את ההזדמנות לחפש איזה גבר שינעים לה את הערב. דמיינתי שהיא מספרת לו שלבעלה יש זין קטן ועלוב ושהיא צריכה גבר אמיתי שיספק אותה. רציתי שהיא תספר לו שאני אוהב ללבוש לבני נשים ובמקום לזיין אותה, אני תמיד אעדיף לרדת על הברכיים וללקק לה את הכוס ו/או את התחת ולגמור כשאני משפשף את הזין הקטן שלי בשפלות.

דמיינתי, שהיא שולחת לי תמונה של הזין הגדול שלו ושתכתוב משהו משפיל כזה שיעורר בי קנאה. דמיינתי אותה נוגעת בעצמה, מפנטזת עליו, רעבה עליו. דמיינתי שהיא כותבת לי במפורש, שאני לא אחשוב, אפילו על לעצור בדרך ולאונן כמו איזה סוטה, גם לא בבית ושמעכשיו, רק היא תחליט, מתי ואיך אני גומר.

השעון של 6:30 צלצל והזין שלי קשה. אני מחזיק אותו ביד ומתאפק לא לשפשף. אני אגמור בשניה, אבל זה לא נכון, לא מגיע לי. מעניין איך היא תגיב, אני שואל את עצמי וזהלא באמת עוזר לי להרגיע את הזקפה שלי. מצד אחד, יש מצב שהיא תזרום ואולי בכלל, היא לא צריכה אותי, שאבקש ממנה לאונן עם גברים מיוחמים? מצד שני, יש מצב שאני מותח את גבולות הקינק שלנו מעבר ליכולת וזה לא יהיה חכם כלכך.

6:45, דיי, צריך לקום, אני קופץ מהמיטה, מתלבש בזריזות. רגשות האשם, מתעוררות גם הן, אני עוצם עיניים ולא מסתכל על עצמי במראה. עוד כמה רגעים, יהיו ילדים ערים בבית וכריכים מוכנים. לפעמים זה מרגיש לי שקופסת האוכל הזאת היא תמצית הקיום שלי.