יש בי ריקנות כזאת, לא מוסברת. חלל שלא ניתן למלאו. צורך קיומי, שאני לא מצליח להסביר. אולי זאת הבעיה שאני צריך הסבר לכל דבר? הצורך בהשפלה נעשה, בשבילי, משמעותי יותר ויותר. אני בספק אם היא תוכל לעכל את זה ואני ממש בטוח שלא נוכל להגשים, במלואו, את הצורך הזה שלי, אז אני אמשיך להודות על כל מה שיש ואשתדל, לא להתבעס ממה שאין.
ישנן מספר נקודות בהן ההשפלה נוגעות בחולשות שלי ומעוררות בי יצר מיני. זאת השריטה שלי עם הזין שלי, שלעיתים אני מרגיש שיש לי את הזין הכי קטן ועלוב בעולם, למרות שזה ברור שאין שום קשר למציאות. אני נמצא איפשהו על הטווח של הגודל הממוצע, אולי טיפטיפה מתחת אבל לא משהו חריג זה סתם אצלי בראש, מאז ומתמיד. מכאן זה מוביל אותי לחוסר ביטחון על היכולות המיניות שלי ועל הגבריות שלי בכלל.
כשהיא אומרת שהיא לא מרגישה את הזין הקטן שלי, כשאני עמוק בתוכה, היא נוגעת לי בדיוק בנקודה. כשהיא מספרת לי שהיא מתגעגעת לזיון חסר רגשות, עם גבר זר בחדר לפי שעה, זה נוגע לי, בדיוק בנקודה שההשפלה הופכת לגירוי כלכך עוצמתי.
