זהו, נגמרה החופשה. חזרנו הביתה ועכשיו צריך חופשה מהחופשה, כדי להצליח לחזור לעבודה. לא משנה, כמה כיף, תמיד, יש לי את הרצון והצורך לחזור הביתה, לפינה שלי, לשגרה, ששומרת עליי.
זאת היתה החופשה הכי ארוכה שהיתה לי מזה שני עשורים לערך. החופשה הכי ארוכה עם הילדים.
היו לי חששות גדולים מהחופשה הזאת, אבל לבסוף, אפשר לומר שעברנו את זה די בהצלחה.
היו רגעי משבר, מריבות של הילדים, חוסר תיאום שלנו, המבוגרים. תרבות השפע והמסכים היו טריגר לנקודות חיכוך לא פשוטות, אבל התעקשות על סדר העדיפות והגבולות שלנו, היו נכונים, גם אם לעיתים, הם מצריכים התאמצות רבה, מצידינו.
שלשום התפצלנו, הבנים והבנות, לכחמש שעות. הבנות הלכו לשופינג והבנים לסיבוב באיצטדיון כדורגל. כשהיא נכנסה לחדר המלון, כאילו השמש זרחה או שחלל ריק בנשמה שלי, התמלא פתאום. אני אדם אחר, איתה ובלעדיה. הנוכחות שלה, מעניקה לי שקט ורוגע ובלעדיה, זה מרגיש כמו שנעלו לי את הלב.
גמירה אחת, על הברכיים, במקלחת, היתה כל הזימה. רציתי עוד, אבל אני מקבל את המחסומים בעניין ומשתדל לחוות את החרמנות שלי בנעימים.
מתחשקת לי חופשה זוגית. רק אני והיא. חופשה של אינטימיות זוגית, חופשה של תשוקה, זימה סוטה במיוחד. עכשיו, יש לי צורך, גדול מהרגיל, לפנק אותה, לשרת אותה, לשמח אותה, לספק אותה, להתמסר אליה באופן טוטאלי, עוד יותר (לא בטוח שזה אפשרי בכלל)
