בתקופה האחרונה (גם לפני המלחמה), מצאנו את עצמנו מתרחקים, זה מזו. העבודה, הילדים, השגרה, האבק, הויכוחים המטופשים. מציאות מחורבנת ולא היה לנו את הכוחות הנפשיים, לשים בצד את כל הביקורת העצמית, את חוסר הביטחון ולהתקרב. הפחד הזה, שמרחיק אותנו, הוא קללה ואנחנו נופלים לאותו בור שחור, פעם אחר פעם.
השבוע אפילו, ויתרתי על זמן האיכות שלי עם הטלוויזיה והלכתי לישון איתה, גם אם זה ממש מוקדם וגם אם אין שום צפי לפירורי זימה. אבל עשיתי את הצעד הזה לקראתה, התקרבתי אבל לא ידעתי איך להוציא את המילים מהפה. אותם מילים, שאני מדקל לעצמי, אבל מולה, המילים מתחבאות מרוב פחד, חוסר ביטחון ומדי פעם גם בושה.
איזו אהבה גדולה יש לנו?! ממש גדולה, למרות חילוקי הדעות, למרות השנים הרבות ביחד. אהבה טהורה כזאת, שלפעמים צריכה, שינערו אותה ויורידו ממנה את שכבת האבק שהצטברה. גם אהבה עמוקה ועוצמתית, צריכה אינטימיות, צריכה זימה, סקס, כדי להשאיר אותה חיה ובועטת.
הצורך המיני שלי, השתנה ונראה שהצורך המיני שלה, נעלם. אני צריך אינטימיות ולא בהכרח זיון. אני צריך שהיא תגע בנקודות התורפה שלי ותוריד אותי למטה, כדי שאוכל להתמסר אליה, גם באופן מיני. היא צריכה גבר שיראה לה שהוא חרמן עליה ורעב לזיין לה את הצורה. נראה כמו חוסר תיאום מוחלט אבל בפועל, זה כלכך הרבה יותר פשוט. אחד מאיתנו, פשוט צריך לעשות את הצעד הקטן ולהגיד את הדברים בקול רם, בלי להתבייש, בלי רמזים, בלי בכאילו, פשוט להגיד, אני רוצה להזדיין איתך, אני רוצה לשרת אותך ואז גם לזיין אותך... אולי זה בכלל, איזו מזימה משמיים, שגורמת לנו להתגעגע קצת יותר מדי, כדי שיהיה פיצוץ גלקטי במיטה שלנו?!
בסוף זה נגמר בהתפוצצות גלקטית, כמו בכל הפעמים האחרונות, בתקופה האחרונה... ואני תמיד מופתע מעוצמת הרגשות והתשוקה ותמיד לא מבין, למה צריך להגיע לכזה מצב, כדי לממש את האהבה והתשוקה שלנו? הלוואי והיתה לי תשובה
