זה היה שבוע עמוס, יותר מהרגיל והרגיל, הפך לעמוס, ברמה מעיקה. יש כל כך הרבה מה לעשות וביום ראשון, אנחנו חוזרים לשגרת שיפוצים (המשך מהפעם הקודמת, שסיפקה כמה וכמה פוסטים). הרבה מחשבות מטרידות אותי, מעבר למלחמה ולזאת שעדיין לא התחילה.
אני חרמן ברמות, אבל העומס הרגשי והשכלי מונעים אפילו זקפת בוקר, אבל אני צריך נחמה מינית פורקן של מחשבות שטופות זימה וסטיות. במחשבה שניה, בשביל מה אני צריך זקפה?! היא לא תבין את הצורך העמוק שלי להראות לה כמה אני חושק בה, בלי להחדיר את הזין שלי לתוכה.
אני צריך להיות שלה, כנוע, מתמסר, מושפל. אני צריך לספק אותה, עד אפיסת כוחות, עד שחזירת הגמירות, תגיד "די". אני מתגעגע לטעם של הכוס שלה, לריח החרמנות שנוזלת ממנה, בין הישבנים, לפטמות הזקורות והמגורות. אני צריך שתשתמשי בי, בגוף שלי, בנשמה שלי, רק לא בזין העלוב שלי.
ובנימה קצת יותר חיובית, שבת שלום לכולם. תהיו טובים, תנו אהבה ותקבלו אהבה, תהנו עם המשפחה, חברים. צאו לשמש, לנשום אוויר, לטייל קצת. תאכלו טוב, תשתו, תעשה אהבה, תזדיינו
