פוסט ה"השפלה" של shirazbar (הרגישה להפליא) נתן לי חתיכת סטירת לחי והעיף אותי למקום טוב מול המראה ואולי בפעם הראשונה להסתכל על עצמי לעומק ולקבל קצת תשובות.
מאז ומתמיד הייתי חסר ביטחון, תמיד הרגשתי פחות טוב, פחות גברי; המשיכה ללבני נשים, ערערה אותי עוד יותר; פחד מאינטימיות שהוביל לחרדת ביצוע, כשנראה תמשיך ללוות אותי. תמיד הרגשתי שלא מגיע לי להגשים את החלומות שלי.
מצד שני, תמיד היה לי לב גדול, כזה שרוצה לתת ולהעניק, בלי לקבל תמורה, אהבת חינם כזאת, ששברה לי את הלב, יותר מדי פעמים, אבל האהבה הזאת היא חלק ממני, האהבה הזאת היא הבסיס להכל, אהבה שמייצרת זוגיות, משפחה וגם מיניות. ללא אהבה, אני נטול מיניות וככל שאני אוהב יותר, ככה התשוקה שלי גדלה והצורך להתמסר בוער בי וככל שהתתמסרות והתשוקה בוערות בי, ככה צף לו, הצורך בהשפלה. אפשר לומר שזה לופ כזה, שמזין את עצמו.
אני אדם שצריך להיות בשליטה, כל הזמן, אסור לי להיות חלש ורק בהתמסרות שלי ובצורך לכניעה והשפלה, אני מרגיש שזאת הדרך שלי, לשחרר. הצורך לגעת בנקודות התורפה, לרדת לתחתית, להתמודד עם החולשות והפחדים.
אם הייתי יכול לחזור אחורה לשנות את החיים שלי, לא הייתי משנה את מי שאני. לא הייתי הופך אותי לחתיך הורס, גבר-גבר כזה, עם זין של כוכב פורנו... לא הייתי מוותר על התשוקות שלי, על המתח בין הגברי והנשי, לא מוותר על ההתמסרות וגם לא מוותר על צורך בכניעה והשפלה. אולי הייתי מנגיש את הצורך המיני שלי, טוב יותר, לאישה שאיתי ונותן לזה, יותר מקום, בחיים שלנו.
ככל שאני מרשה לעצמי, להיות יותר אני, בלי מסיכות של החיים ה"אמיתיים", להתנתק לכמה זמן מהיותי אבא ועוד כמה ובעיקר, משחרר את כל חומות ההגנה שלי, וחושף את עצמי, הכי כן, הכי פגיע, ככה העונג מטלטל יותר והסיפוק עוצמתי יותר.
הדרך עוד ארוכה ללמידה, הבנה והגשמה... שבוע טוב ושנדע בשורות טובות
