שבת בבוקר, יקיצה טבעית, שקט, הילדים אצל סבא וסבתא, אני פוקח עיניים ורואה אותך שוכבת לידי, ישנה בנחת, באיזו שלווה. לרגע נזכרתי בבוקר קודם שהתעוררתי ולא היית לידי. הרגשתי איך החרדה מתעוררת וממלאת לי את הנשמה.
נמרוד לב שר, "בלעדיך, אני חצי בנאדם", אבל אני, אולי 10%בנאדם בלעדיך. את גורמת לי להיות אדם טוב יותר, היא גורמת לי לחשוב, להרגיש, לעשות דברים, שכנראה לבד, לא הייתי עושה. את הדלק שמפעיל לי את הגוף והנשמה.
אני מסתכל עליך ומתמלא באושר שעושה נעים בבטן. כמה שאת יפה, אני חושב לעצמי. זה לא נתפס בעיני שהאת איתי כבר 18 שנים. מה עשית שהגיע לי כזה פרס?
אני מסתכל עליך והריאות שלי מתמלאות בגאווה אדירה על כל מה שאת עושה, משקיעה וחולמת עבור המשפחה שלנו.
אני אוהב להקשיב לך, בסתר, מדברת בישיבות בעבודה. אני לא מבין חצי המילים שנאמרות אבל הקול שלך, טון הדיבור שלך, התשוקה שבדיבור שלך, ממלאים אותי בגאווה ומזכירים לי שוב ושוב, עם איזו אישה נפלאה, זכיתי לחיות.
אני אומר תודה, כל יום, שזכיתי להיות איתך, לחיות לצידך, להקים משפחה, לחוות חוויות, ליצר זיכרונות. אני בוחר בך מחדש, כל יום וזאת לא סיסמא או סתם נוחות או הרגל, זאת הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי, הבחירה שאני הכי שלם איתה והכי מאושר איתה.
אני לא תמיד יודע להראות לך כמה אני אוהב אותך. אני לא תמיד יודע להגיד את המילים שיבטאו את האהבה שלי אליך, את הערכה האינסופית או את הרגשות והמחשבות שלי. לרוב מדובר בג'יבריש כזה שרק אצלי בראש מסתדר למשהו הגיוני. לרוב, אני אחשוב שאני לא ראוי לך בכלל אז המילים לא זוכות להישמע, אבל אני יודע שאני צריך ללמוד איך להגיד אותן, איך לבטא את הרגשות שלי, כי אף אחד בעולם, לא יכול לאהוב אותך כמוני.
אני גרוע במחוות קטנות וגם גדולות. החשש הכי קטן, שאולי זה לא יהיה טוב או שאכזב אותך, עוצרים אותי ואז אני מאכזב אותך ואותי, אז אולי שווה בכל זאת לקחת את ה"סיכון" ופשוט לעשות? אני אומר את זה לעצמי, כל הזמן וכנראה שאני לא כלכך סומך על עצמי, אבל אני מבטיח לשנות את זה ולהשתפר.
אני אדם שקשה לו לצאת מאיזור הנוחות. מהמקום אני מרגיש בו הכי טוב, במקום שכל הפחדים נעלמים ואני הכי טוב, שאני יכול להראות לך אותי ואת האהבה שלי במיטבה. אז אני משקיע את כל כולי, בהכנת הקפה הרגיל בשבילך, או חותך לך סלט בתשומת לב מירבית, כאילו עתיד העולם כולו תלוי בידיים שלי עכשיו ואני מציל את העולם כי עשיתי לך את הקפה הכי טעים או שאכלת בשמחה משהו שהכנתי לך.
אני מתגעגע למגע שלך, לריח שלך, לטעם שלך. מתגעגע לתחושה הזאת של נתינה מוחלטת בלי לבקש שום דבר בתמורה. זה הביטוי של האהבה הגדולה שלי אליך, אהבה שלא תמיד אני יודע להביע במילים או במעשים. האהבה שלי מייצרת תשוקה שצריכה לקבל ביטוי. זה יכול להיות התמסרות מלאה לגוף שלך, לעונג שלך, לאורגזמות שלך. זה יכול להיות בסיפוק ההתמכרות שלי לטעם של מיצי הכוס שלך ולהתחושה הזאת שהראש שלי בין הרגליים שלך והעולם נעצר או לא קיים שום דבר אחר מלבד, הכוס שלך והראש שלי. זה יכול להיות בשחרור כל המעצורים והשליטה העצמית שלי ולהיות שלך, הדילדו שלך, העבד הכנוע והמושפל שלך.
אני לא יודע למה אני צריך את הכניעה הזאת, את תחושת ההשפלה הזאת שגורמת לתשוקה שלי לבעור. תני לי לרדת על הברכיים ולאונן מולך ברעב מיני שלא יודע שובע, תני לי להשתפשף בך בכניעה. תני לי ללקק את הזרע שלי ממך, את כל הזרע שאני אשמור בביצים שלי, רק בשבילך ורק כדי שאני אוכל ללקק אותו ממך, בכניעה מוחלטת.
