אני לא יודע איך לספר לה את מה שעובר לי בראש ובין הרגליים. הפנטזיות שלי מתערבבות עם זכרונות שלנו ומייצרות התרגשות שאני לא יודע איך להכיל, אז אני מאונן, על הברכיים, מול המראה. אני לוחש מילים, משפטים שמהדהדים לי בנשמה ומרעידים אותי מבפנים, אי אפשר למדוד את עצמת הרעידות. אני יורד נמוך, נמוך מים המלח, אני מתבייש בעצמי, מתבייש על חלק מהמחשבות שרצות לי עכשיו בראש ומעמידות לי את הזין.
אני מדמיין מה היית אומרת אם היית כאן וזה מפחיד אותי ומחרמן אותי עוד יותר. את משפילה אותי עוד ועוד ואני בשיא הרגש, אולי בעצם בתחתית, אי אפשר לדעת. אני משפשף את הכיפה של הזין וכל נגיעה שולחת כמו מכת חשמל למוח שלי שכבר נמצא באובדן חושים מוחלט. אני לא יכול להפסיק אבל לא רוצה שהבועה הזאת תתפוצץ אבל זה כבר לא בשליטתי.
העולם מצטמצם לכיפה של הזין שלי ואני רועד מרוב התרגשות, מאהבה, מתשוקה, מבושה, מכניעה, מתחושת השפלה. אני עוצם עיניים חזק ועוד נגיעה בכיפה ועוד אחת וזהו אני צועק, מתפרק ופולט לרצפה שלולית של זרע סמיך ועכור במיוחד. הזין מצטמק ואני עדיין מחזיק אותו. אני לא יודע איפה אני ומה אני ואיך הגעתי לכאן ולאן אני הולך מכאן. אני עוצם חזק את העיניים וזה לא עוצר את הדמעות.
הזרע הסמיך שעל הרצפה הופך לנוזל שקוף. בראש אני מספר לה בערב, שלא יכולתי להתאפק ושאוננתי עם כל הסטיות והזימה הכי מטונפת שהמוח שלי יכול לייצר ושאני מצטער שאני כזה חלש ולא ממושמע והיא מחבקת אותי ואומרת שזה בסדר ושהיא אוהבת אותי כזה סוטה.
