צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נאמנות ותשוקה

משתף אתכם במחשבות שלי, ברגשות, בתשוקות...
לפני שבועיים. 23 בדצמבר 2024 בשעה 3:45

אנחנו מסיימים לראות פרק כל המשפחה ביחד (Sweet tooth, אם זה מעניין מישהו או מישהי) . הילדים מצחצחים שיניים והולכים לישון. היא מחכה במיטה ואני מול הטלוויזיה. אני מנסה למצוא את האיזון המושלם בין השינה של הילדים, עירנות שלה והצורך שלי בעדכון אקטואלי. בסוף אני מכבה את הטלוויזיה ונכנס למיטה. 

ל"הפתעתי", אני מגלה שהיא עדיין עם פיג'מה וזה קצת מבעס אותי. אנחנו מדברים על היום שהיה ורגע לפני שאני מוותר ומסתובב לצד שלי כדי להירדם, היא מתחילה לנשק אותי בלהט ומזמינה בעצם את הידיים שלי אל מתחת לבגדים שלה.

לישת שדיים והיא מיד מגיבה בהתמסרות ודוחפת את היד השניה אל בין רגליה. אני מלטף את הדגדגן שלה ומרגיש כמה היא רטובה. "אני חייב לטעום אותך", אני אומר לה ולא יודע איך היא תגיב. "אם תהייה דילדו טוב, אני אולי ארשה לך לטעום אותי". היא אומרת וזה מעורר ומדרבן אותי.

אני חוזר לדגדגן שלה, בעדינות, בסבלנות, כמו שהיא אוהבת. מדהים אותי כל פעם מחדש, איך היא מגיבה למגע שלי. זה יכול להיות עינוג דגדגן, חדירה עם האצבעות, ליטוף שדיים, יניקת פטמה... זה לא נתפס לי שהיא מתענגת ככה ממני.

לאט לאט האורגזמה שלה נבנת ואני סבלני וקשוב לגוף שלה. עוד קצת ועוד ואני מתחיל להרגיש את הגוף שלה רועד ואני לא מפסיק והיא רועדת וגונחת וברגע המתאים היא גומרת בצעקה ומיד מצטרף גם הבכי המשחרר. אני מחבק אותה, מלטף לה את הראש. "אני כאן, אהבה יפה שלי", אני חוזר ואומר עד שהיא נרגעת.

"הדילדו שלי רוצה לגמור?", היא שואלת ואני עונה "כן" בהתרגשות. היא מפסקת רגליים ואני נכנס ביניהן. "אני לא מרשה לך לחדור", היא אומרת עוד לפני שהזין שלי נוגע בה. אני משתפשף על שפתי הכוס שלה וזה מטריף אותי להיות כלכך קרוב ולא לחדור. "אני יכול לחדור רק לשניה, רק להרגיש אותך, להרטיב את הזין שלי", אני שואל בכניעה. "לא, דילדו", היא נוזפת ומשלבת רגליים. 

"אני לא מרשה לך לחדור עם הזין הקטן והעלוב שלך, אתה יודע שגם ככה אני לא מרגישה אותך ורק לזין של גבר אמיתי מותר לחדור לי לכוס", היא אומרת וכל הגוף שלי רועד ובוער מתוך חרמנות. "תודה שאת לא מרשה לי, אני צריך להתגעגע לכוס שלך", אני אומר בהשפלה ובכנות. היא מחייכת ואני חוזר להשתפשף על שפתי הכוס שלה, קרוב אבל כלכך רחוק... הזין שלי קשה ומגורה, הנשמה שלי מיוחמת ואני לא יכול להתאפק... אני מבקש רשות לגמור (למרות שהיא תמיד מסכימה) ומתפוצץ.

הגוף שלי רועד ואני פורץ בבכי. אני עוצם את העיניים הכי חזק שאני יכול. אני מרגיש סחרחורת נעימה ואיך הגוף שלי צונח ללא כוחות. אני מתבייש לפקוח עיניים, הרעידות עוד נמשכות בפולסים עדינים. היא מחבקת אותי ושואלת אם היא אמרה משהו שפגע בי ואז אני פוקח את העיניים, מביט בה ואומר, "תודה, תודה על הכל, את לא מבינה כמה טוב את עושה לי, כמה אני צריך להיות שלך". היא מחייכת ומחבקת אותי חזק. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י