השנה הזאת מסתיימת לא כמו שציפיתי ותכננתי. זאת היתה שנה עמוסה נפשית, מתאגרת באופן אישי-משפחתי (שלא נדבר על האתגרים שהמדינה הזאת עומדת, אבל זה כבר סיפור אחר). לחצים בעבודה, ילדים מתבגרים, גידול מקולל, רגשות אשם ועצב שמוסתר כי זה לא הזמן והמקום להיות עצובים. עד כאן זה נראה כמו קטסטרופה אבל אם נרד לפרטי פרטים, השנה הזאת היתה גם עמוסה ברגעים קטנים ומופלאים. רגעים אישיים, זוגיים, משפחתיים אפילו לאומיים שנתחנו קצת גאווה. השנה התחלתי לעשות משהו בשבילי, באיחור של שנים, משהו קטן בשביל הנשמה וזה מבחינתי ניצחון גדול.
השנה החדשה תתחיל בהליך רפואי שלא בטוח איך יסתיים ומה יהיו ההשלכות שלו לעתיד הקרוב והרחוק. בתקווה שהכל יעבור על הצד הטוב ביותר, במינימום נזקים ומקסימום החלמה. לאחר שנעבור את העניין הזה, יהיו מונחים לפנינו אתגרים לא פשוטים אבל נצטרך להיות בוגרים וחזקים מספיק, כדי להתמודד איתם ולעבור אותם כי זה זה מה שצריך לעשות כדי לשדרג את עצמנו. הכל ידוע ורק צריך לעשות מעש(ים).
זאת הזדמנות טובה לעצור ולהגיד תודה לכל אחד ואחת שקראו את הבלוג הזה, שהגיבו, שתמכו, שהזדהו, קיבלו השראה ושאר ירקות. תודה רבה לחברות עמוקה, גם אם היא וירטואלית. תודה מעומק הלב. תעשו טובה לעצמכם ותאהבו את עצמכם קצת יותר תאהבו את הסביבה שלכם, תביעו אהבה לכל מי שקרוב,תתקשרו להורים שלכם, לסבא וסבתא, תנו חיבוק, תקנו פרחים לשבת, תכתבו מכתבי אהבה, תייצרו זכרונות, תצלמו תמונות, תעשו אהבה וזימה, תעשו טוב.
נפגש בשנה הבאה