משהו קרה באותו בוקר, אבל לא הייתי מסוגל להתרכז בעבודה. מחשבות של זימה התערבבו לי בראש ויצרו אובדן מוחלט של קשב וריכוז. זמן לעצמי לא באמת היה לי, כי חופש והילדים בבית ולא ראיתי אין אני מצליח לסיים את ההמטלות שלי בלי פורקן, אבל לא סתם פורקן.
רציתי את תשומת הלב שלה אבל התביישתי לבקש. בסוף נשברתי והלכתי לשירותים במשרד. נעלתי מבפנים, הפשלתי מכנסיים וירדתי על הברכיים. שלחתי לה הודעה "כנראה שרק ככה, אצליח להתרכז היום בעבודה" בצירוף תמונה. "אתה יודע שאתה צריך לבקש רשות יפה, נכון?", היא עונה.
הקירות הדקים הלחיצו אותי שאולי ישמעו אותי אבל רציתי להראות לה כמה אני צריך אותה. נשמתי עמוק והקלטתי לה הודעה אבל היא ידעה שאני צריך להתאמץ קצת יותר, אז נשמתי עוד יותר עמוק, עצמתי עיניים והקלטתי הודעה נוספת, אמיצה יותר, מבקשת יותר, כמיהה יותר.
כשהיא הרגישה שאני צריך את זה באמת, היא נתנה את אישורה והזכירה שאני צריך להקדיש לה את הגמירה המיוחלת. התגעגעתי כלכך לאינטימיות הזאת, אמנם שנינו רחוקים כלכך, אבל כלכך קרובים בנפש. רציתי שהיא תראה אותי ככה, כנוע, מתמסר, זקוק לה ומיוחם. בדימיוני, ראיתי אותה מסתכלת עליי, מחייכת מלאת גאווה ואושר.
שלוש דקות עברו וכבר הייתי על הסף. זכרתי שאני צריך לבקש רשות לגמור ושאסור לי לאכזב אותה. "אני כלכך צריך את הגמירה הזאת", שלחתי לה הודעה קולית נוספת, בקול רועד ועל סף איבוד שליטה. היא ביקשה שאתאמץ קצת יותר והקלטתי הודעה נוספת, על סף בכי ובתחושה שנקודת האל חזור ממש כאן.
היא אישרה ובשניה שהקלטתי לה את הודעת ההקדשה, הזין שלי החל לירות מטחי זרע סמיך. הרגשתי רעידות בכל הגוף וסחרחורת, הלב שלי פעם ללא שליטה. עצמתי עיניים וניסיתי להירגע. "עכשיו תלקק הכל מהרצפה", היא כתבה. נשמתי עמוק ואמרתי לעצמי שאני לא יכול לאכזב אותה ושזה ישמח אותה כלכך לדעת שעשיתי בדיוק מה שהיא ביקשה.
הצמדתי את הפה לשלולית הזרע, צילמתי לה, שיהיה תיעוד, שהיא תהייה גאה בי ושאבתי הכל לפה. בלעתי מיד הכל. הטעם המר נשאר לי בפה והזכיר לי כמה זה טוב להיות שלה.