את רפי פרסקי כולם מכירים משירים כמו "כמה פעמים ספרת עד עשר", "מיליון דולר", "פעם בשבוע" ועוד.. אבל אתמול יצא לי לשמוע את השיר הזה והוא הצית בי מחשבות, מחשבות של זימה
אני אוהב את הרכבות שלך
להקשיב לנשימתך
אהבתי לשמוע את הסיפורים שלך
מיוזע מחום גופך.
כל נגיעה שאת נוגעת
קשה לדעת
מה יהיה בסופה
כל נגיעה אני נוגע
לא יודע
אולי זה מאהבה.
יש טיפה שקופה על הגוף שלך
פניי משתקפות בתוכה
כל רטט ריסים נגיעה נוספת
גופך מצומרר, אולי זו אהבה.
כל נגיעה שאת נוגעת
קשה לדעת
מה יהיה בסופה
כל נגיעה אני נוגע
לא יודע
אולי זה מאהבה.
ורגע לפני שגרוני ניחר
הקוד הגנטי לא נשבר, לא
נאנק בתוכי והכל נגמר
רטט אחרון של המיתר משוחרר.
כל נגיעה שאת נוגעת
קשה לדעת
מה יהיה בסופה
כל נגיעה אני נוגע
לא יודע
אולי זה מאהבה.
כל נגיעה שלה מרגשת אותי ובאמת אי אפשר לדעת לאן היא תוביל אותי... נגיעה יכולה להיות ליטוף רך ונעים, חיבוק חם ואוהב או סטירה מצלצלת...
משהו במגע שלה מציף אותי בצמרמורת נעימה ומעיף אותי הרחק מכאן.
משהו במגע שלה גורם לי להיות שלה ולהתמסר אליה באופן הכי טוטאלי.
אני אוהב את העדינות והרכות שלה אבל היום מתחשק לי אותה חזקה. מתחשק לי שתגרום ליפול לרגליה או מתחתיה. היום מתחשק לי אותה מכאיבה בגוף ובנפש...
