(לשם שינוי כתבתי קצר וקולע.. חפירות נוספות בהמשך)
עם הזמן למדתי להתמודד עם הרצון העז והבלתי נשלט להגיע לסיפוק, כאן ועכשיו. וזה לא משנה מה השעה, איפה אני ומה נמצא בלו"ז... הדחף לגמור גבר על הכל והפך לסוג של נורמה.. זה לא היה פשוט וגם מתסכל מאוד, אבל לאט לאט הרצון הזה נעשה נשלט ומבוקר.
התנזרות, התאפקות, גמילה.. אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות אבל זה העניק לי הרבה ואני מרגיש את זה עמוק עמוק בנשמה שלי. אני מרגיש כמה זה תורם לזוגיות ולאינטימיות שלנו. כמה תשוקה יש וכמה היא בוערת בי, כמה אהבה יש והרבה פחות כעס, תסכול, ייאוש.. אהבה שלוקחת אותנו למחוזות חדשים, לחיבור עמוק יותר שמגיע לביטוי גם באינטימיות ומיניות שלא יכולתי לדמיין שקיימות. הרצון לתת מעצמי התעצם ונעשה מדוייק יותר, טהור יותר...
להתאפק ולחיות עם החרמנות שגועשת בי, היא כמו להתמודד עם הדחף לקניות, או אכילה ריגשית / עיניים גדולות.. אבל היא מעניקה כלכך הרבה לזוגיות שלנו שזה שווה את כל המאמץ...
אמנם התהליך הזה התחיל הרבה לפני שנרשמתי לכלוב והרבה לפני שחשבתי שאשתף אנשים בכל מה שקורה בחדר המיטות שלי ובמוח שטוף הזימה שלי.. אבל בכל זאת יש כאן כמה אנשים שיש להם השפעה גדולה מאוד על התהליך הזה והחיבור איתם מעניק לי כוחות על טבעיים.. אז רציתי להגיד לכם תודה, אני שמח שהכרתי אתכם ושמצאתי לכל אחד ואחת מקום של כבוד בלב שלי.
שבת שלום
