עוד מעט יפתח השער והדרך חזרה הביתה תתחיל. את כל הזמן במחשבות שלי, באוויר שאני נושם. בדרך לשדה התעופה, חשבתי איך היה אם היית איתי כאן והיה לנו עוד קצת זמן. דמיינתי אותנו הולכים יד ביד לאורך בנהר, מדי פעם עוצרים ומתנשקים כמו זוג צעיר ומאוהב. השלכת מעניקה קצת צבע באפור הכללי ואני חושב לעצמי שזה לא רק רומנטי אלא גם ממש סקסי... חשבתי שבאחת העצירות, עטופים בעלים, אני אשלוף את הזין ואבקש ממך למצוץ לי, כמו שתמיד רצית ואת תתמסרי אליי, כמו שאני מתמסר אליך וממש לא אתבייש לפרוק את אהבתי לפיך. את יכולה לבלוע קצת, תשאירי קצת בשבילי. תנשקי אותי בלהט ותתני לי לטעום אותי ממך ואולי אפילו נמצא איזו פינה מוסתרת ואזיין אותך בעמידה.. זיון זריז כזה של פורקן, בלי רומנטיקה...
הגעגוע אליך מכאיב לי בגוף ובנפש, מוזר לי להיות בלעדיך אבל לפעמים הכאב הזה הוא תזכורת נפלאה לכל מה שבנינו בארבע ידיים ושני לבבות. כאב שאני מקבל באהבה ובציפייה להפיג אותו ממש בקרוב, בחיבוק שלך, במעטפת שלך, בתשוקה שלך, בנתינה של כולי אליך, ללא שאלות, רק להעניק אותי לך.
