לפעמים אני עוצם את העיניים ונותן למחשבות לנדוד. לפעמים המחשבות נודדות למחוזות של זימה וסטיות חסרות גבול. לפעמים המחשבות נודדות למחוזות של תשוקה חסרת מעצורים. לפעמים המחשבות נודדות למחוזות הרומנטיים והקיטשיים. היום המחשבות שלי נודדות למחוזות המגע. יש לי חולשה למגע, אני אדם שאוהב לגעת ולהרגיש בידיים, אוהב לחבק (אבל שונא שאנשים זרים נוגעים בי ופורצים את המרחב הפרטי שלי).
אני אוהב לתת לידיים שלי לטייל ולהרגיש אותה. להעביר את הידיים על גופה העירום או מבעד לבד נעים ומגרה. אוהב לסרוק את קימורי גופה דרך הידיים שלי ולתת לתשוקה ולחרמנות שלי להגיב בהתאם.
אני אוהב להרגיש את תגובת גופה למגע שלי. להרגיש פטמה מתקשה, להרגיש את הרטיבות שבין רגליה. אוהב להרגיש את האינסטינקט של הגוף למגע שלי, להרגיש אותה מבחוץ ומבפנים, להרגיש אותה ולמלא אותה באהבה ובתשוקה.
שנים פחדתי להיפתח ולקבל מגע. לקחו לי שנים לקחו להצליח לשכב ולתת לידיים שלה לעבור עליי בלי לפחד ובלי לקפוץ. לקחו לי שנים להצליח לשחרר את עצמי (מחלק מאותם מעצורים ושכבות הגנה). לקחו לי שנים להצליח לתת לה לגעת בפטמות שלי שהיו איזור סטרילי ולא רק שהצלחתי, היום אני לא מבין איך יכולתי לוותר על המגע המענג הזה.
היום יש בי געגוע למגע. לא רוצה פנטזיות, גם לא זימה. רק מגע, עדין, מלטף, מרטיט, אוהב. מגע ארוך בלתי נפסק. מהרגליים לראש, דרך כל איבר ואיבר שבדרך.. שלך ושלי
