קנאה היא אחת מהרגשות הכי עוצמתיים והרסניים שיש. כשהייתי קטן קינאתי כל הזמן ועל כל שטות, זה יכל להיות מנעלי הספורט או בגדים של ילדים אחרים בכיתה, קנאה בילדים גבוהים ממני, קנאה בילדים חזקים או מהירים ממני, קנאה בילדים שבחופש טסו לחו"ל ואני "רק" טיילתי בארץ.. מאוחר יותר הקנאה התרכזה בילדים "מקובלים" יותר, אלה שבנות השכבה היו רודפות אחריהם ועומדות בתור לקצת תשומת לב. רציתי להיות יפה יותר, גברי יותר, חכם יותר, מוכשר יותר, מחוזר ו"מגניב" יותר.
בשלב מאוחר יותר, הקנאה הלכה ונעלמה מתוך סוג של קבלה עצמית והבנה שזה מה שיש, זה מה שקיבלתי מ"בורא עולם" וצריך ללמוד להסתדר עם מה שיש... 2.17 אני כבר לא אהייה, חתיך או גברי יותר גם לא. למדתי גם שהזין שלי כבר לא יגדל למימדים של שחקן פורנו. יותר חשוב מזה, למדתי שהצלחה של מישהו לא הגיעה על חשבון ההצלחה שלי גם אם "מגיע" לי יותר ממנו. למדתי לשחרר את הקנאה מאחרים ולחיות את החיים שלי בנחת אבל תמיד נשארה איזו פרצה שנתנה לתסכול להכנס לחיים שלי ומדי פעם נזכרתי שהייתי רוצה להיות מישהו אחר, איזה גבר-גבר כזה שמשיג את כל מה שהוא רוצה. מצליחן, כזה שנשים רודפות אחריו ומוכנות לעשות הכל כדי לקבל קצת צומי. גבר כמו בסרטים חתיך כזה, מאהב על שיכול לזיין בלי הפסקה.
מעולם לא היתה לי קנאה לאנשים שיש להם עבודה טובה משלי עם תנאים טובים שלי, עם רכב יוקרתי יותר, בית מפואר יותר, מעמד יוקרתי יותר; כל זה מעולם לא עניין אותי, אבל מדי פעם הקנאה היתה מזכירה לי שיש אנשים שמגשימים את הפנטזיות שלהם ואני נשאר לאונן כמו איזה אפס?!
כלכך הרבה פעמים רציתי למחוק את הפנטזיות מהראש שלי. מה הטעם לפנטז אם אתה לא עושה שום דבר על מנת להגשים את זה?! למה אני צריך ללבוש לבני נשים ולפנטז על לנעול עקבים?! למה אני מפנטז בכלל גבר שמזיין אותי או גומר לי עמוק בגרון?! למה אני מפנטז על גבר חסר זהות מלבד זין גדול, עבה בעל ורידים נפוחים וביצים גדולות מלאות זרע?! למה אני מפנטז על גבר אחר שמספק את האישה שלי?! זאת, שאני מאוהב בה יותר מהאוויר שאני נושם. למה אני מאונן כמו איזה עלוב במקום לזיין אותה בכל פעם שמתחשק לי לגמור?! מה הבעיה שלי להיות גבר-גבר שיראה לה מי כאן ה"בוס"?! למה אני לא מסוגל להכניס את הזין שלי לפה שלה ולדרוש שתמצוץ לי?!
עם השנים למדתי להגיד תודה על מה שיש ולא להתבעס ממה שאין או ממה שיש לאחרים. למדתי לחיות את החיים שלי בהשלמה ולהשתדל לסיים כל יום עם לפחות משהו אחד טוב שקרה. למדתי לקבל את המציאות ולעשות הפרדה בין החשוב לתפל. בין מה שאני יכול לעשות בעצמי או לתקן בעצמי לדברים שאולי בגלגול הבא יוכלו להשתנות. למדתי לשחרר חלק מהפחדים שחנקו אותי ולמדתי להשתיק את חלקם. למדתי להסתכל על עצמי בעין פחות ביקורתית ויותר מכילה. למדתי לאהוב אחרת, לפעמים בשקט ולפעמים קצת פחות. למדתי שהביחד גדול בהרבה משנינו בנפרד.
