בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

נאמנות ותשוקה

משתף אתכם במחשבות שלי, ברגשות, בתשוקות...
לפני 4 שנים. 13 בפברואר 2020 בשעה 1:57

שנים שאת נוזפת בי שאני לא יוזם מספיק, שאני לא מדבר מספיק ובטוח שלא עושה מספיק. אתה חרמן עליי ?! תגיד לי, תעשה משהו שארגיש שאתה חרמן עליי. אתה רוצה להיות כנוע ומושפל? בוא תראה לי, תתחנן, תוביל אותי שאדע שזה מה שאתה רוצה ואולי זה מקרי, או אולי סתם חוסר מזל או חוסר הבנה שלי שאני לא מצליח למצוא את התזמון הנכון?! אולי בכלל כבר התמכרתי לתחושה המטריפה הזאת של החרמנות שמציפה לי את הנשמה ועושה אותך כלכך קטן כמו הזין לך?! 

אחרי שהיא נרדמת, אני מרשה לעצמי ללטף מבעד לבד הנעים שעוטף אותי ולפעמים גם להשתפשף על המזרון וזה כלכך מטריף במיוחד שאני לא מרשה לעצמי להמשיך ונרדם אל תוך פנטזיה עמוסת זימה. הביצים שלי מרגישות כבדות והלחץ הזה מרעיד לי את הנשמה. אם רק היית יודעת איזה מחשבות מטונפות עוברות לי בראש...

את מתעוררת והולכת לשירותים. אפשר לשמוע מבעד לשקט הקפוא את זרם השתן והייתי מת להיות תחתייך ולקבל כל טיפה וטיפה ממך על גופי. את נעמדת עירומה מול הארון וחושבת מה ללבוש ואני מסתכל עליך ולא יכול שלא לגעת בעצמי. מתחשק לי בתחת, אני מרגיש את זה פועם בי ומתחשק לי לצעוק את זה.

את כבר לא כאן, כמה ימים ותחזרי וגם אני. הגעגוע התעורר עוד לפני שיצאת מדלת הבית וכל מה שהייתי רוצה עכשיו זה להיות שלך, יותר ממה שאני יודע שאני יכול והרבה יותר ממה שאני יודע שאת רוצה. אל תכעסי עליי שאני חלש וזקוק לפורקן הזה. אל תכעסי שאני צריך את הזימה המטונפת הזאת כדי לשחרר משהו בי כדי שיהיה מקום לאוויר לנשימה עד שתחזרי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י