לפני 4 שנים. 28 בפברואר 2020 בשעה 20:54
היא לוחשת לי מילים של תשוקה, מילים של זימה
מילים שנוגעות בדיוק במקומות הנכונים
מילים שפורצות את חומות ההגנה
מילים מחרמנות, מגרות, מדליקות
לפעמים היא גם נוגעת ככה בחטף בלי שאף אחד יראה
מגע זריז אבל מלא בתשוקה
מגע שמצית בי את התשוקה
ואז כשמגיע הרגע
המילים, התשוקות ומגע הולכים לאיבוד
יש תקופות כאלה, אני יודע
יש מלא תירוצים
חלקם תמימים חלקם פחותא
לאכזבה מצטרפות מחשבות מתחתית הנשמה שלי
מחשבות שלוקחות אותי רחוק מכאן
למרתפים ולביבים של הנשמה שלי
אני יכול לחיות עם דחיית סיפוקים
אני יכול לחיות עם חרמנות בלתי ממומשת
אני יכול לחיות עם ביצים כבדות ומלאות זרע
אבל אני לא יכול לחיות בלעדיה
לא יכול לחיות עם תחושת באכזבה
גם לא עם הלבד הזה והמרחק ממך
לא יכול לחיות עם הגעגוע אליך
