פרלין הנפלאה הציפה אותי הבוקר ברגשות ומחשבות בעקבות פוסט האנאלי. יש מצב שפרלין היא אחותי האבודה, או משהו בסגנון, כי באופן לא ברור, היא תמיד מעלה פוסטים בתזמון מושלם עם המחשבות שלי והיא תמיד מצליחה להרעיד לי את הלב ולסחוט ממני מלא מלא דמעות, אז זאת הזדמנות נפלאה להגיד לה תודה.
הפוסט המדובר, כמו עוד רבים וטובים אחרים, גרם לי להכניס את עצמי במקום הכותבת, לחבר את המילים שלה אליי.. בשבילי, סקס תמיד מעורב עם רגש, חייבת להיות שם אהבה אחרת מדובר באקט חסר חשיבות.
כשהיא רוכבת עליי ואני מרגיש את כל גופה עליי, אני מרגיש הכי שלה, מרגיש כמו דילדו אנושי וזה גורם לי אושר שקשה להסביר במילים.
כשהפה נכנס לפעולה, אני מרגיש את עוצמת ההתמסרות. את כל החושים מופעלים בו זמנית ומובילים אותי לאקסטזה חסרת מעצורים, בדיוק בנקודה הזאת אני מרגיש הכי "מושלם", מרגיש את תמצית האהבה שלי אליה.
באנאלי, אני מרגיש את אובדן השליטה שלי, על הגוף שלי, על התשוקה שלי, על הגבריות שלי... אולי זאת הסיבה שאני כלכך אוהב אנאלי אבל לא תמיד מרשה לעצמי לקבל...
