שירים ואיברים

הדשא הוא יער בקטן. אפשר לרבוץ עליו, לשחק מעליו, לראות לאופק שאחריו. יש בו חופש, רוגע ובטחון. אך לא להתבלבל. הדשא הוא יער בקטן. עבור כפות רגלינו החשופות, עבור חרקים זעירים, חוויית היער שרירה וקיימת. היופי, מגוון הצמחים והחיות. הרעשים והרחשים. החושך. אי הידיעה מה מתרחש מעט מלפנים. כל פחדי העיירה המוקפת ביער מתרחשים גם בדשא, רק בקטן. אולי כך אנחנו אוהבים. עושר רגשי ותחושתי מכל הגוונים ללא העומס הנורא. קשה להיכשל בדשא. לוותר. להיות מופתע. הכי הרבה שיצא לי זה כמה עקיצות או רטיבות לא צפויה. מעניין שהקרחות בדשא פחות יפות מביער. בארצי אין יער. יש דשא. ובכל זאת הבעיות כאן גדולות