לפני שנתיים. 12 באפריל 2022 בשעה 15:28
ולפתע היא הגיחה
תמיד הייתה נחבאת אל הכלים
היו לה סיבות
לא הבינו אותה
איך יבינו?
היא לא הבינה את עצמה
שונה מכל השאר
מראה עם אישיות
ומה טוב בכך?
הרי תפקידה היחיד הוא להראות, בלי לשפוט.
בלי לזייף.
אנשים לא רוצים אמת נגועה.
הם צמאים להצדקת האמת שלהם.
בזו לה. פחדו ממנה. התכחשו לה.
והיא נפלה שוב ושוב. ונשברה.
זכתה בשבע שנים של מזל רע.
ומזלה הרע איחה את השברים ולא נתן לה להישבר.
התסכול במלכוד שנקלעה אליו דחף אותה להתחבא.
זכתה לקצת שקט.
אך עם חלוף הזמן היא החלה לחשוב
מה אני בעצם? איך אוכל להמשיך?
תפקידי להראות, לא אוהבים את מה שאני מראה,
אז הפסקתי.
אבל כשאני לא מראה, אין לי משמעות.
מה הטעם במראה שלא מראה?
אין מנוס מלהתמודד!
ואני? אני הסתובבתי לי בסמטאות העיר.
בלי כיוון. בלי מטרה. לבד.
ולפתע היא הגיחה
"הפנים אותן פנים אבל קשה להכיר"