שירים ואיברים

אין לי מקום.

שמו לב אבל התוצאה כבר לא תשתנה.

יש חלופות בהן לא אבחר גם אם כבר עכשיו אני יודע שאתחרט.

לא מוותר.

למרות שאני כן מהחנונים.

בכלל הנסיון להמשיך להיות רלוונטי ומתאים קוצר מעט פירות ביחס לתכנון ולהשקעה. ולמי יש כוח לתכנן, להשקיע?

מוריד את החולצה הכחולה, שוטף שיניים, חושב לא לשים שעון ולראות מה יקרה.

מקנא בהתרחשות שאפספס.

יום יבוא ואסתכל על מה שהיה מרחוק.

אזכר בקושי כי יעברו כל כך הרבה מים.

אולי אעשה קעקוע.

שיישאר

"אין לך מנוחה, כואב לך אלא מה"

(ישן. עדיין לא עברו מספיק מים ואני פוגש את השיר בהזדהות גבוהה בלי לזכור אפילו מה הרגע בו נכתב. קעקוע כבר יש)