אחד הזכרונות הכי ראשונים שלי, ואל תשאלו אותי למה כי כבר הבנתי שהמוח שלי עובד in mysterious ways, הוא של אמא שלי ואני מחכים בתור לאיזה משהו...
מסתבר שהמשהו הזה הייתה שקית לבנה עם אבקה לבנה/וורודה כזאת (ספוילר: לא זה לא היה קוקאין מעורבב עם דם של גנגסטר ששדדו אותו).
חזרנו הביתה ואמא שלי ערבבה את האבקה המוזרה הזאת עם מים קרים, שאלתי "ומה יקרה?" היא ענתה "חכה קצת ותראה", הכניסה את קערת המים הוורודים שעכשיו התחילו להעלות ריח מתוק של פטל, אבל לא הפטל הזה התעשייתי שיש היום, מין פטל כזה של פעם שהיה קיים רק בעבר ורק במקום הזה.
חיכיתי בסבלנות הכה אופיינית לי כבר מגיל כזה צעיר ולאחר איזה שעה היא שלפה את הקערה מהמקרר... ציפיתי למצוא שם מיץ קר, אבל להפתעתי ראיתי משהו אחר זה לא היה מים אבל לא בדיוק משהו מוצק. אני זוכר שלקחתי כפית וחפרתי בדבר הרך הזה, וזה הרגיש מיוחד, שונה, מגניב ועוד לא דיברנו על טעם הפטל המתוק ותחושת הקרירות הנעימה בפה.
אבל בעיקר אהבתי שבאמצעות טריק קטן של ערבוב מים עם "אבקת קסם" אפשר ליצור משהו חדש, מצב צבירה חדש, לא צריך להתאמץ הרבה.
עברו כמה שנים ומכיוון החוויה הזאת עדיין נשארה אצלי, כשהייתי קצת יותר גדול החלטתי ולנסות לשחזר את היצירה הזאת לבד.
לאחר פשפוש במגירות הבית מצאתי חבילה של ג'לטין והנחתי שזה מספיק קרוב. היה רק חסר העניין של הטעם...
מצאתי תותים במקרר ואמרתי שזה מספיק קרוב גם לפטל שהיה אז, שהרי שום דבר באמת לא ישתווה לו אז מה זה באמת משנה. מעכתי את התותים והוספתי להם מים קרים, ערבבתי הכל יחד עם אבקת הג'לטין והכנסתי למקרר. זה הזמן ילדים לספר לכם אל תעשו את זה בבית!
מה שיצא לי היה עדיין במצב נוזלי, אך החלטתי לטעום את היצירה המפוארת... מה אני אגיד לכם זה הרגיש כאילו שמתי ארטיק תות בתוך כוס של מישהי וזה נמס ונזל ועכשיו אני טועם את זה, לא שידעתי איזה טעם יש לכוס באותו זמן.. או מה זה כוס for that matter, אבל בואו נגיד שטוב זה לא היה.
עברו עוד הרבה שנים מאז, אבל הרעיון של לעשות משהו שחדש שיעבוד אינסנט לא פסע ממוחי, ההבדל הוא ששהחלפתי את האבקה במחשבות ואת המים בוויסקי. אני מערבב ומנסה ליצור משהו חדש בחיים שלי טועם ועדיין לא מקבל את האינסנטנט שאני רוצה.
היי אבל לפחות סוף סוף הצלחתי לעשות ג'לי!