אם כבר אז כבר..

שאני מסתכלת לך בפרופיל, אני באמת קוראת..אני שמה לב לכל מילה שלך, כל פסיק, ונקודה.            ויכול להיות שזו סתם הקדמה קלילה ולא מושקעת, מבחינתי זה כמו הזמנה להכנס אלייך למרחב המוגן. הכניסה החיצונית אלייך הביתה, לנשמה.

אז אני מסתכלת..מתבוננת..בוחנת.

כמו איזה חוזה ראשוני שצריך לרפרף עליו לפני החתימה, לראות שהכל תקין, כלום לא שבור, הדירה מוארת, מאווררת, ומרווחת.

ואם יש לי בעיה עם איזשהו סעיף, אפשר לשנות..או לפחות, לנסות לדון ולבקש. אם הבעל דירה, אדון, יסכים..

רק שכאן אי אפשר לשנות סעיפים. ואין מושלם. ודברים כן נשברו..

ואני בטח גם לא אוהבת חוזים..הם מלחיצים, וחד כיווניים ואני לא מבינה בהם כלום.. אבל אתה כן, ואני סומכת עלייך. ורגע לפני שאני חותמת, אני מחפשת בעיניים שיש סעיף קטנטן של יציאה..     כזה שאת נרגעת שקיים, ועוד יותר שלא רוצה להשתמש בו..