חלקי מילים

לצאת לדרך תמיד תמיד יהיה מעולה. 

ללכת להשתין בצד, לעיתים עלול להגמר בכמעט ניקור.

כנרת. 17.12.22. פאסיבית הברכה, אבל באמת - כל שתבקשי לו יהי. 

מאוכל לאוכל בטנוטינו מתמלאות וכוחנו אוזל.

נתקעתי לשעה באוטו בחניה, עם צלצול מעיק באזניים או במוח. מה שמציל אותי הוא רעיון שאני מנסה לרקום לסופש הקרוב, שאינו אופייני לטבעי הלא-אמרגני. 

בצילום: קרמל בטטות מאתמול (אאוט אופ פוקוס, יודעת), שמחכה לי ללקק אותו בעונג. 

כך, בדיוק כך, היתה מונחת לפעמים יד שנראתה כאילו סותמת לי את הפה, אבל בעצם עשתה לי שקט גדול. 

מחפשת כזה.

בבוקר שוב תפסתי אומץ. על הכיסא כולי כבר רועדת, יוצאת אחרי חצי שעה מתנדנדת והמומה מהברוטליות שבאקט. ההמלצה על ד'ר ליברמן אכן השתלמה. והכל לבדי. לבדים. 

זה שבוע שסופו כבר מעציב אותי, אז לבינתיים אוספת דברים שישמחו אותי כמו העלים שהנשרתי לעץ בחניה הבוקר.

לבד, בטלפון הנייד, מרותקת לגרמניה-קוסטה, רק כדי לזכות לראותותו ולהשתמש בו לייטר. 

זרקתי כמה ירקות לתנור, אני כותבת, וחולמת על נקניקיות גרמניות עסיסיות.

כן, היא ישנה. כן, אני זוכרת את הריח שהיה ביער באותו בוקר. כן, היד הזו שמשכה התאדתה מחיי לפני יותר מעשור, וכן, יש לי עוד זכרון מכונן מליל ירח באותו יער. ועוד יד שהתאדתה. 

כשאני קמה בבוקר אבל לא ערה כלל והפלייליסט בסופר של העשירים זהה בדיוק, אבל בדיוק! לשלי ואני מנסה למצוא איפה משתיקים את שלי ומסדר הירקות מחייך אלי, בא לי לסדר איתו ירקות כל היום ולהתפטר מהעבודה שלי.