חלקי מילים

שנת צהרים שמופרעת וחומקת לי מעבירה אותי מהמיטה לאמבטיה מוקצפת וחמימה ואני תופסת את עצמי מנקרת בתוכה. דרוש דייג. או לפחות מושה. 

מכוונת שעון לשבע, ואז לשבע ושבע דקות, מחייכת כי נראה נכון יותר. איך אנחנו אוספים מנהגים כדי לשמר. דברים טובים. 

זה מה שזה, אני ממנטרת לעצמי ומתאימה.

מי בתשיעי בכל נובמבר, בלי ברכה בלי שם או רמז.

מברכת הודעת ווטסאפ רצויה. מברכת את מיכל של אליאב. מברכת את נטפליקס על מבפנים. מברכת אמבטיות. ואת הגשם. 

שניים מעולים יותר מאחד מוכיחים לי שגם בלי מילים יש המון אהבה כשאחד מתנהג כמאהב בלילות והשניה בימים. עטופה בפרווה ממלאים את לילותי והלב התלוי משעם בכל חדר אמור לפתוח את לבבי?

לאנרדמת, דאמט, צפויה כל כך.

בדרך למקלחת שהופכת לאמבטיה כל לילה כמו דלעת אחר חצות, אני.

מקפידה למדי, משתדלת לטובתי, יוצאת להליכת בוקר, מארחת משפחה, אוכלת לתפארת, מוצאת פורנו מתאים, נחה בצהרים, מצליחה בסודוקואים, דגה סדרה טובה. שבת מיטיבה. 

ובחיכיוני, מציצה בנעלי העוברים והשבים, אני מריחה חופש ואפשרויות בחירה וחידוש ונינוחות שמתגלה כולה כנכונה. 

פרויקט ענק באופק בעבודה, ובישיבה שרודפת ישיבה אני לא מצליחה להתרכז במה שיוצא להם מהפה כי כולם נדושים ונשמעים שבלוניים ואז אני קולטת שאני לא בדייט אלא בראיון עבודה ומתמתחת ומקשיבה היטב לכל מה שהם לא. בדרך הביתה יש לי שעה אצל סבטלנה, שממנה אני יוצאת רכה ורעבה. למנה שכזו. 

אני נרגנת עצבנית לא נעימה קצרה משתבללת בועטת כועסת זועפת נעלמת נבהלת מתעקשת, ובעיקר בעיקר, חסרה חיבוק.