חלקי מילים

מישהי, וזו לא אני, עושה כאן אימון. כל דרי הבית בוהים בהערכה רבה. פלא, פליאה, נפלאה. 

אהבה: כשאני זוכרת משהו קטן שישמח.

בטוב, לגמרי, נתפסתי בעין המצלמה.

פקקים, ספייסי נאגטס, שלוש בנות, שתי מרצות מעצבנות ואחד אמיר דדון.

מבט חטוף אל עצמי, ודי
רק לא להסתכל
מה שבפנים כבר בפנים מדי
קוראים לזה הרגל

אני קונה בשר טחון כדי למלא כרוב ובלי לחתוך בצל דומעת.

אני בוחרת לאסופ סודה לדרך כי מאופקת אם כי בקושי רב וכשפותחת אותה באוטו היא משפריצה לכל עבר בהתרסה.

אני יושבת לבד. על הבלקון. עם אנחות אריה או גמל ברקע של אחרי שקיעה כמעט סתווית ולרגע קטן מרגישה כה לבד. 

לא הצלחתי להתאפק מלזלול קבבים בפיתה עמוסה בטחינה וחריפ, וכשהכל נזל לי הצלחתי לצלם את הדבר הכי לא ברור בתבל, אבל ממחיש וממחיז את גודל התענוג. אחר כך הלכתי שמונה קילומטרים. מתקזז?

יכול להיות שאני לא יכולה להתפצל כבר? שהבנתי שאני אחת בלבד? אחת ויחידה. ומיוחדה?

שרפרפים הורכבו בדקות ספורות (במו ידי המוכשרות) ארוחת הערב נאכלה בחטפ קקטוסים מעבר לאוקיאנוס נשלחו תסכולים נפרקו ומחר עוד יום למנין החודש. 

ד' הנהדר מחליט על דעת עצמו לקנות לי שרפרפים באיקאה, הם עומדים בלתי מורכבים מזה זמן ארוך, ודוקא היום, בקוצר סבלנותי, אני מצפה שתנחת עלי עזרה או

ש

אצליח לבד. 

מקדימה לעבודה לילה עם נדודי שינה נוסעת בשעה של כבישים ריקים ללא בולענים עם שאלה כל כך בנאלית 'מה לבשת לעבודה' ועם פינג פונג של אסוצאציות באון ואופ ליין. זה יהיה שבוע טוב, אני ממנטרת לי. חייב.