אני מסדרת ארונות
ולכאורה משעממת ומשתעממת
אבל בעצם מרוגשת
מחכה.
אני מסדרת ארונות
ולכאורה משעממת ומשתעממת
אבל בעצם מרוגשת
מחכה.
קולות של פורנו בלילות
אורחים שמתחלפים באורחים אחרים
ושקט אינסופי בגופ
אותו כאב ראש כמו תמיד, רק שכאילו חוגגת יום חופש. לאות נעימה.
להצטער שהדבקתי אותך? לא עלה בדעתי. ולא, זה לא HIV.
בוקר טוב, מותק, הכנתי לך קפה.
שעה לייטר
את הכיסא אני שמה לך בראש.
בין לבין, תוקפ אותי רגע חרדה על כמה אני לא מוכנה שיקרה לך משהו לא טוב.
איזה חתיך הוא!
הקול שלה נשמע כל כך רך ואוהב
צלמי אותו אני אומרת
ואנחנו נפרדות בצחוק
(שניה קודם כמעט בכיתי)
יש אצלי התלבטות גדולה כרגע, כזו שגולשת ממני ואני לא מצליחה להכיל. אני עוברת ושופכת מרוגשת אצל כמה נבחרים ורובם אומרים את אותו דבר. יש את ה-חברה שיש לה חבר (חלקי) ואת ה-חבר שהיה לי (ונשאר מקשיב) ואת ה-בוס המיתולוגי (שרק איתי מייצר שיחות פתוחות) ובסופ בסופ, אחליט מתוך הבטן הרכה שלי (ואשתדל להתעלם מהיחידה שברור שתקצוץ לי ת'כנפיים). מרוגשת.
פעמיים היום
חמקה לי או ממני
יכולת הבחירה והגמירה
הוא מלטפ לי את הראש
וירטואלית
ואני מנקרת
ונרדמת בשניה
וזה כי לא ליטפו לי ת'ראש מעולם. דאמט.
ולרגע
געגוע
לא במיטבי, כן מתענגת על ארוחת ערב מעולה מנסה לקנח במשהו סמי-חוקי ובמקביל עצלנית מכדי לתפוס את הרגע היפה ומצלמת שניה אחרי. אז מה? היה טעים ונעים. בעיקר לפנות בוקר עם עורבני מציק ועיסוי שכמות מעולה.